כנף דלת-כניסה, סוגרת משקוף.
לחץ לכפתור. שלט מעוצב ישקר:
"כאן חיים באושר, היא וגם הוא"
תיפתח אלי-חום, תנעם גם קפה.
לרוח דמיוני "מחלקה פסיכיאטרית"
כתובת תכוון. אין שעות קבלה.
לעולם תעמול. תיסוב היא שעון.
כמו געש-הר, השקט את נופו,
- לשעת מפץ, ילחש-ירחש לבתו.
פרוץ תתפרץ. תדמע יפי-נפש.
"היו סימנים, איהך לא הבנת?
רמזתי, הקרנתי. כזר התעלמת.
כדי בוש ציפיתי. איך לא תציע...
תבוש ביש-איש, תיכלם. תיעלם".
ירפו לי כתפי, זרועות תיפרשנה:
"צר-לי, צרתי. לעיוור כתב-סתרייך.
בקשי את שתבקשי: 'ככה וככה'.
כיסי ארנקי, כמו כספת ליבי, לך.
עיניים הביטי, עיוורת-עברית".
אם לכוס תבקש, אוקיאנוס תקבל.
לחוסנו תערטל, תוך-תנוך תלחש:
"התיתן לי אישי-לי, ככה וככה?!". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.