אנחנו משחקים באש,
למרות שלימדו אותנו שלא.
מה אני אעשה איתך, תגיד לי?
שאלתי,
אתה מיוחד מדי בשביל לצאת מחיי
השיער שלך מלטף את הדלפק
ואני קורא את שפתותיך כחרש,
העיניים שלך מספרות לי יותר.
טלויזיה עגולה לועגת לנו מהצד
כאילו עוד מילניום חלף לו לאיטו
ואנחנו עדיין כאן מתלחשים בסתר
נוגעים בחטף.
תאוות רגשיות זולגות על ריצפה מאובקת
במחסן תלבושות מאולתר.
ובירה שחורה שהונחה כאן מזמן
לבשה שחורים כשטן מאושר,
קודם אתה ואחר כך אני
חיוכים מסגירים גיצים של סיפוק.
הלכתי ממך ואתה כבר ממני
מחפשים אהבה אמיתית
כאילו אסור לנפץ את הפנטזיה
שנרקמה בשתי מסרגות.
אל תתפשר ואל תתאכזב
ושלא יעזו לשבור לך את הלב.
החיים מובילים אותנו לאן שנלך
ואנשים נפגשים לשרת מטרות,
גם אם לפעמים לא תמיד הן ברורות.
אז שמרתי מצית עם לב למזכרת
שתדליק לי נורה שלא מהבהבת,
ולמרות שעכשיו זה לא מוחשי
אני יודע שהיית גם קצת שלי.