חג עוטף את העיר...
ילדים משחקים בשולי המידרכה..
מחזיקים בידם..
ארבעת המינים..
צחוק פעמונים נשמע מכל עבר...

ילדה חורצת לשון...
ראה מה אבא קנה לי אומרת היא..
קישוטים לסוכה...
ודני לוחש הביטי ילדה ..
רואה אלו הם ארבעת המינים
הדס לולב אתרוג ערבה...
מה נאים ומה יפים הם הארבעה..

וירושלים שלי זוהרת באור יקרות...
ירושלים שלי עטופה באלפי אורות...
ירושלים שלי יפה...
חומות סביב לה..
יהודים ערבים נוצרים ...

צריח מול מסגד...
בית כנסת מול כנסיה..
ירושלים שלי חוגגת את חג האסיף...
ירושלים שלי עטופה בטלית...

אך שוב זה קרה...
שוב הופרה השלווה...
שוב הופרה אווירת החג הנעימה...

שוב הם מכים בנו ללא רחם..
וירושלים שלי מתעטפת בשתיקה...
סופגת עוד מכה..
מוחה עוד דמעה..
ודמעתה כבדה....

דמעותיה נופלות על כותל המזרח...
נופלות על שער האשפות שער האריות..
על שער הפרחים....
מנסה להתבשם מריח התבלינים...
מביטה על העוברים והשבים...

יהודים בצד ערבים...
דרוזים בצד נוצרים...
שולחת מבטה אל שער הרחמים...
נושאת תפילה לימים טובים...
ימים אחרים....

ואני פה יושבת ..
מביטה בה בגנבה...
ירושלים שלי חזקה...
היא תשרוד גם עוד מאות בשנה...
לא יצליחו להפיג לנו את ערב החג הממשמש ובא....

ופי הילדים ימשיכו לצחוק ברינה...
ויאספו עוד סכך לסוכה...
ויפזרו עוד אלפי נורות קטנות...
ליבותנו מלאים בתקוות..
כי ירושלים שלי היא לדורי דורות..