אהבה גדולה באמת. אכזרי זה היה וקורע לב, אפילו אני כמעט
בכיתי. הם גרו יחד באותה דירה ואפילו עבדו באותה עבודה והיה
להם ממש כיף, שנה שלמה היה כיף גדול. הם נסעו לכינרת בשבת
ולקניון באמצע השבוע ולשניהם היו סיבות טובות לכך.
אימא שלה הייתה לבד, וישראלה עברה התעללות מינית או לפחות משהו
שקרוב לזה, לאימא שלה היו חברים והרבה וישראלה הקטנה הייתה
צריכה לשמור על עצמה מכולם, גם על אימא שלה.
כשהיא הכירה אותו, התאהבה בו מהר מאוד, הוא גם התאהב בה והכל
היה מתוק. והיא ישנה איתו בלילה מחובקים כמו כפיות.
עכשיו הם לא ביחד יותר. כשזה היה הסוף כבר, הם ישבו באותו בית
וכל אחד בחדר אחר. לא דיברו אבל אהבו ורבו כל הזמן. הוא התלונן
שהיא הולכת לכל מקום בלעדיו, שהיא קרה אליו, הסקס אף פעם לא
היה טוב איתה. כשנכנסה לדירה שלו, נדמה לי שזה היה בערך שלושה
חודשים לפני שזה נגמר, היא בכתה במשך שבוע שלם ולא יצאה מהבית,
הרגישה שנטשה את אימא שלה. הוא היה אוהב ומבין ורצה לטפל בה
ולדאוג לה. באמת הוא אהב אותה נורא, אבל מהר מאוד הוא התחיל
להרגיש שהיא לא מתקדמת וניסה ללחוץ עליה כבר. הייתה קמה לעבודה
בבוקר וכשחזרה כל מה שרצתה היה לבלות, כל הזמן. אז היה לו
משעמם או לא יודעת מה בדיוק היה אבל זה לא התאים לו יותר. הבית
היה מטונף כל הזמן, היא אף פעם לא עזרה לו לסדר, וכשהיה אומר
לה משהו היא נעלבה, כל הזמן הייתה נעלבת ממנו. אז היא חזרה
לאימא שלה לחשוב על הכל כשבינתיים הוא ארז לה את הדברים. אז
אחרי שנה וחצי הם גמרו. היא סובלת ומתגעגעת וגם הוא. הם מנסים
לקשור קשרים חדשים אבל עדיין מוצאים סיבות לריב, והם בכלל לא
ביחד.