לורה לב / איש המצולה |
הרדיו זמזם ניגון ישן
על אהבה ישנה
היא לא ידעה כמה זמן
עמדה שם
מתבוננת בכורסא הריקה
אך ידעה שרצתה בו
חשקה
אולי הערב
אולי מחר
מי יידע
מתיי ישוב אל זרועותיה
אל גופה הרעב
החושק מתאווה
אל נשיקות שפתיו על גופה
אל תשוקתו הבוערת בתוכה
היא זכרה את אותו ליל תאווה
לפני חודשים
ואולי היה זה ימים
איך עמד שם מולה
לשונו החמה מפלסת דרכה
אל שפתייה
ויורדת לאט
אל בין שדייה
לא מפספסת ולו חלקה אחת קטנה
וכשטעם את פטמתה
היא זכרה את נאקתה
את תשוקתה הבוערת בתוכה
וכך בין ליטוף לנשיקה
הובילה אל זו הכורסא
ולחש אוהב אותך מתוקה
היא התמסרה לו ללא בושה
מתענגת
רעבה למגע גופו על גופה
ועכשיו הוא אינינו
מי יידע
מתיי ישוב
אל בין זרועותיה
אל מתיקות שפתייה
אל ליבה ההומה
רק אליו
אל זרועותיו
כי איש לא ידע לספר
ולומר
מתיי יחזור אהובה
כיוון שאהבתו היחידה
תאוותו הראשונה
היתה אל מצולות הים הנפלא..
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|