החברה שלי מצאה את המקום הכי יפה בעולם.  היא לקחה אותי לשם,
וזה היה המקום של שנינו הכי יפה בעולם.
היה לו את הנוף הכי יפה, את הפרחים הכי ריחניים, ואת האויר הכי
נקי שאפשר לנשום. הוא היה ליד הבית והוא היה רחוק ,
רחוק מכולם, והוא היה רק שלי ושל החברה שלי.
אני והחברה שלי התאהבנו במקום הכי יפה בעולם. היינו האנשים הכי
שונים, הכי לא מתאימים, ופתאום הרגשנו כל כך קרובים. כל כך
ביחד. במקום הזה לא היה לי אכפת מכל השטויות שהיא מאמינה, ורק
היה לי אכפת ממנה. הייתי שם רק בשבילה, אני אף פעם לא חשבתי
שזה המקום הכי יפה. שנאתי אותו. אולי בגלל שהוא יפה. בגלל
שהוא בהיר ומתקתק, בגלל שתמיד יש שם שמש ואור אבל אף פעם לא
חם, ובגלל איך שכל העצים מסודרים מסביב בצורה שגורמת לך להרגיש
הכי חשוב בעולם. אני לא הכי חשוב. אני רק במקרה שם, איתה.
ואולי כי אני כזה, אני שונא הכל, כל מה שדפוק ומסריח בעולם
הזה. איך שדברים קורים ויותר גרוע איך שדברים לא קורים. אני
שונא את האנשים שצוחקים בלי סיבה, ואת החתולים שמייללים בין
הפחי-זבל. אני שונא לראות את אנשי הרחוב, שהם יותר גרועים מכל
חתול רחוב שאי פעם תפגשו. ובעיקר את שני הזקנים האלה שיושבים
כל לילה מתחת לבית שלי ומעשנים. לא שותים ולא אוכלים, אפילו לא
מבקשים כמה שקלים. רק מעשנים, ומספרים לי סיפורים על ספינות של
שודדים שהגיעו למקומות הכי יפים בעולם. ואני עונה, לי יש את
המקום הכי יפה בעולם, והולך. אני לא מגלה איפה זה.
חברה שלי כל כך אוהבת. היא פשוט בנאדם כזה, בנאדם שאוהב. את
השמיים ואת העננים ואת כל החיות הקטנות והמסכנות. היא תמיד
מחייכת, ומפזרת שובל של שמחה על פני עולם עגמומי. אולי דבר אחד
היא שונאת; ראיתי את זה עליה. יום אחד כשנכנסנו לבית שלי
ועברנו בכניסה דרך ענן עשן אפרפר, בגלל הזקנים האלה שיושבים,
היא החמיצה פניה לרגע. היא נרתעה, אפילו כעסה. והיא אף פעם לא
כועסת. אני שונאת סיגריות, זה מסריח, היא אמרה. משום מה אהבתי
אותה כל כך באותו הרגע. לא יודע למה. אי אפשר להסביר. לא בגלל
מה שאמרה. אני אישית חושב שסיגריות הן מצרך נחוץ והכרחי, הן
הקלה מיידית. אולי בגלל איך שאמרה, וההבעת פנים הזאת שגרמה לי
חשוב לרגע שאולי היא לא מושלמת. ההגדרה שלה למסריח זאת לא
ההגדרה שלי, אצלי הכל יותר מטאפורי בחיים. אולי בזכותה האויר
שם כל כך נקי. והיא אוהבת את כולם וכולם אוהבים אותה. זה אחד
הדברים היחידים שגרם לי להיות בטוח שהיא אוהבת אותי. זה, והקטע
הזה של שאני התאהבתי בה.
אני וחברה שלי התחרמנו במקום הכי יפה בעולם.
לפעמים נדמה היה כאילו זה הורס את הקדושה האופפת את המקום, ואז
הייתי נזכר שקדושה זה משהו שאתה מחליט בשבילך ולא משהו שקיים.
כמו אמונה. ונגענו אחד בשני במקומות הכי יפים, ושנינו היינו
הכי יפים בעולם.
אני וחברה שלי רבנו במקום הכי יפה בעולם.
היה לה קשה שאני שונא כל דבר, ולי היה קשה שהיא כל כך אוהבת את
כולם.
ואני הקרבתי הכל בשבילה, אני עשיתי את מה שביקשה, אני באתי
למקום הזה שלה עם העצים הפרפרים הקיטש הטוהר והאוויר הנקי. היא
אף פעם לא באה איתי לעולם שלי, לשבת ברחוב שלי באמצע הלילה, או
ללכת יחפה בסמטה צדדית מטונפת, ולדבר עם אנשים של לילה,
שמעשנים ונופלים, כשהכל צבעוני אבל כל הצבעים מטושטשים, כשרועש
ממכוניות וצעקות ואטום וריקני, ואנשים שונאים אותך. שמה זה כמו
ללכת בתוך הרגשות שלך, בתוך הפחד. שמה אלה החיים ההזויים שלי.
ואלה לא דברים שאפשר להסביר. אור של יום שונה במהותו מאור של
לילה, ושמחת חיים שונה במהותה משעשוע רגעי. משמעותו של החיוך
גדולה ממשמעותו של הצחוק. אני צוחק הרבה, אבל החברה שלי היא
היחידה שהצליחה לגרום לי לחייך. ואני עצוב הרבה, ואני עצוב
בגללה ואני עצוב בשבילה, כי היא אף פעם לא עצובה. אני לא מבין
את זה, איך השמש לא מסנוורת אותה, איך האנשים לא מעצבנים אותה
לפעמים, ואיך לא נמאס לה לעזור לכולם. איך היא יכולה להציל
סנאים תועים אבל לא לרחם על שני זקנים על מפתן בית ישן עם
קירות מתקלפים, שהיא תמיד העירה לי שכדאי שאני אצבע כבר כי זה
עושה אווירה הרבה יותר טובה. לא רוצה אווירה טובה. רק רוצה
שתהיי איתי. אני לא מבין למה אני אוהב אותה, ואיך זה בכלל
הגיוני שהיא אוהבת אותי.
מאז הריב באתי כל יום למקום הזה שלנו, ואף פעם לא בא לשם אף
אחד אחר. היא לא גילתה לאף אחד על המקום היפה הזה, המקום בו
היא גילתה לי שהיא אוהבת אותי.
יום אחד ישבתי על הדשא במקום הזה שלה, חושב על כל מה שקרה,
מסתיר את קופסת הסיגריות בכיס, מתוך הרגל.
חשבתי על מה אני רוצה, על כמה אני מתגעגע, ועל המקום הכי יפה
בעיניי, שהוא בכלל המדרגות  שעל מפתן הבית שלי. הוצאתי סיגריה,
והוצאתי מצית עם ציור של שודד ים. ולפתע החברה שלי הגיעה. היא
באה לקראתי ולא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי. היא תשנא אותי אם
תדע שאני מעשן...
הדלקתי את הסיגריה, ראיתי את הבעת פניה וידעתי.  מבעד לעשן זה
לפתע נראה לי כמו המקום הכי יפה בעולם.