בהרים אין תשובה, כבר ניסיתי
גם לא בפכפוך נחלים
בגלים מתנפצים, כך קיוויתי,
בלחשוש בעירת גחלים.

בספרים רמיזות, אך דקות הן,
כמו חלקי משפטים אבודים
ברוחות הצפון אך קרות הן,
בבתי הקברות הקפואים.

בגילוי עולמות אין חדש עוד
ביפי נערות צעירות
ולמרות שקשות משחקות הן,
נגיעה והן כה מסורות.

בדברי מתיקה כבר מאסתי
בבשר מטפטף עוד יותר.
את שיניי לא מעט בו נגסתי,
אך הובן לי, רציתי יותר!

את השיר הראשון כבר כתבתי
עוד כשמלא לי עשור
ולילות בכתובים גם נברתי
ודבר מתוכנם לא אזכור.

אם כך, מה אעשה שם שמיים
לאן אכוון מהותי?
טובל בנהרות שוצפים מים,
מה אתן שישאו הם אותי.