זוכר את מה שהיה?
שרצתי לעברך,
מכוסה בחולות דוממים.
הדלקתי לי נר,
למרות שהשרפות כבו
והניצוץ שלנו,
נעלם.

ובזמנים שעברו הייתי נעה,
נעה בעירי ומחפשת אחריך.
כיום אני בורחת, ממך...

החשמל חובר לבסוף,
אחרי שהמיסים שולמו
לוועדה של אנשים,
שבעצם לא אכפת להם מכלום.
הכוס נשארה ריקה לגמרי,
למרות שמילאת אותה,
שוב ושוב, שוב ושוב,
שוב ושוב...

הסיגריה נדלקת,
האפר מכסה את הרצפה,
ואת עוד שותקת,
נבוכה...
אולי כבר תפסיקי,
לחשוב על רגעים עצובים,
הרי בסך הכל אנחנו,
דיי דומים...