ליל נשאב לשרידי אורות נעלמים
ושחור צונח סביב...
צינה נמצאת לא נמצאת -        
(חידודי הגוף הערום יעידו על כך) אך,
מתפוגגת היא מתוכי
ומותירה שובל
לביאת יצרים.
בשעה זו
אופל מוצא מקומו הקבוע
בליבת תודעתי...

בינות תאווה מתפרצת,
אביונה מפעמת,
נהג בה ,
עורג,
כלביא בלביאתו,
כאדון באמתו,
כדרך גבר באישה.

גופותיהם חכוכים זה בזה
צוואריהם לופפים...
זרמי עורקים,
הלמות הלב...
אגלים מבצבצים נוטפים אט,
מוהלים נוזלי רחם מריירים              
ידיהם מושטות למשעולי קימורים
חורשות שבילים ונקיקי גוף
ונשימתם זועקת חיים...  ורק...

רק
שפתיים
מרפרפות...
נותרות אילמות
כמסרבות להסגיר
את אשר
לכדה במבטו...
את האמת האחת,
היחידה,
הלא מדוברת...

בסוף אשמורת שלישית,
עת קורי שינה נמוגים,
קורי בוקר
רוקמים
מסכות


8.11.05