פעם, לפני המון זמן - יחסית הייתי כותבת לך מכתבים.
הייתי נותנת לך אותם רק עם הסבר אחד: "תפתח עוד רבע שעה".
אבל אחרי כמה זמן כבר לא הייתי צריכה לבקש. רק הסתכלתי לך
בעיניים וכבר היית יודע שתצטרך לחכות 15 דקות לפני שתוכל לפתוח
אותם.

אתה לא יודע עד כמה אני מאחלת לפגוש אותך שוב, לבד.
שוב להתכרבל איתך- להיות מוקפת בתחושה החמימה הזאת. שאתה שם.
שאתה באמת שם.
שוב למעום אותך להרגיש אותך. עוד נגיעה ועוד חיבוק - ורק
להתפלל שהרגע הזה לא ייגמר. ממש להתחנן שהזמן יעצור מלכת
ואנחנו נישאר ככה תמיד.

השעות עוברות בצורה כל כך קשה ואיטית.
רקק עוד 57 דקות עד שאני אזכה לפגוש אותך שוב, לבד.
אתה מבין למה כרגע זה לבד. לא ביחד, לא בפרהסיה. אני מתקשה
מאוד להבין מדוע אתה מבקש להחצין את זה כל כך. בעיני זה כל כך
מיוחד שזה רק בין שנינו. שכשאני עוברת לידך בבוקר וראה לך
ת'שחור בעיניים אני רואה גם אש. ורק אני רואה אותה.וכשאתה
ממצמץ לאט פעם אחת רק אני יודעת שזה ה"בוקר טוב" המיוחד שלנו.
הרבה יותר קשה  כשמסביבנו עמוס.
ככה אי אפשר להתגנב מאחורי איזה פינה של קיר - להדביק נשיקה או
להחזיק ידיים, אפילו אם זה רק לשתי דקות.

ועכשיו אני יושבת וכתבת לך בעוד שעה מתישה ומייגעת.
בטוחה שגם אתה חושב עלי ומתייסר - כמו בכל יום בעצם.

                                                   לא יכולה
לחכות שהזמן יעבור.

כשהחלפנו אתמול את המכתבים כל כך שמחתי.
סוף סוף אני אוכל להעביר את השעות המייגעות ולדעת שאתה איתי שם
באיזשהוא אופן.
רציתי לספר לך על הלילות.
על הערבים אתה יודע. אולי כי רק בערבים אני יכולים באמת למצות
כל דקה לחיות כל שעה איך שבאמת בא לנו.

בלילה אני שוכבת לי במיטה בעיניים פקוחות ושואלת את עצמי: "האם
גם אתה חושב עלי?" ואני משערת שזה נכון. כי הימים האחרונים היו
קשים לשנינו.
ואז אני מתחרטת עוצמת עיניים ומנסה להירדם הכי מהר שאני יכולה-
כך הלילה יחלוף לו במהירות והבוקר יגיע במהרה. ואני אני אמהר
רק כדי לפגוש אותך באחד הימים היותר עמוסים. בלי לזכות למגע
שאני כה זקוקה לו.

                           
                                        תפגוש אותי במקום
הקבוע

זה כמעט קרה.
היינו כל כך קרובים היום לספר לכולם. אבל התחרטת- בעצם שנינו
התחרטנו. זה לא הרגיש נכון.
מה לא הייתי עושה כדי להיות איתך בבקרים? אבל אי אפשר, עדיין.
תודה על ה"מתנה" אתמול. אני אשמור את הפתק עם השלוש מילים תמיד
לידי.
"אני תמיד חושב.." זה מה שכתבו בפתק המקומט והמרופט הזה..
ולמרות זאת הוא כל כך חשוב בעיני.
ככה עברתי את השעתיים האחרונות. עם המזכרת הזו ממך בכף יד.
בטח ככה אני אעביר חצי שעה בלילה..
היום אי אפשר להיפגש... היום יום שישי. אלא אם תרצה להיפגש
בלילה- כשאני אחזור. ואז ניפגש מחצות עד שלוש-ארבע בערך.. עד
שיפסיקו לנג'ס לי לחזור הבייתה.
יודע מה? ניפגש בחצות. ליד היער. או שבעצם אני כבר אשלח לך
הודעה איפה.

הדבר שאני רוצה עכשיו זה להחזיק איתך ידיים. הדבר הכי פשוט.
אני כבר מתה שהוא יהפוך להיות טריוויאלי מבחינתנו.

                                איך אני אעבור עם פיסת נייר
עוד שעה?

אתמול ישבתי בבית ושמעתי שיר של כנסיית השכל.  ושמעתי את
המשפט:
"הייתה אחת שידעה לעשות קסמים. שידעה להגיד מילים, שצבעו את
השמש בדם." אני מצטערת ששורה כזאת לא יוצאת ממני. אתה בטח תצחק
מזה ותגיד ששמש שצבועה בדם זה הכי אני.

יום שלם עבר בלעדיך. הפעם הראשונה שעברתי שבת כל כך קשה.
נזכרתי בפעם הראשונה.
שנינו ישבנו והסתכלנו על העננים. השמש לא סינוורה אותנו כי
ישנו איך שוהא ככה שהיא לא הפריעה לנו.
התחלנו לדבר על הנושאים הכי עמוקים העולם.
אתר גררת את השיחה למבצשבו זה התאים לך.
התחלנו לדבר כאילו אנחנו באיזה "צ'יק תאק"- שיחת בנות  מוזרה.
כמו הדייט הראשון האידאלי.
אתה אמרת שללכת בשקיעה על החוף.
אני אמרתי לך שאתה נדוש ולא מקורי. ואז שאלת מה הדייט הראשון
האולטימטיבי בעיני.
ללכת בלילה קר בלי עננים בשדה עם תרמוס ולשתות שוקו חם, לבד רק
אני ועוד בן אדם מתחת לירח. ואסור שיהיה קר מידי או שירד גשם.
בכל זאת זה דייט ראשון עוד לא אמורים לעשות מחוות הולווודיות.
עניתי.
הסתכלת עלי בשוק. ואז אמרת:
"את צודקת. אני באמת לא מקורי..." ואז המשכנו לדבר ואני הנחתי
את הידיים לצידי הגוף.
פתאום אתה שלחת יד והחזקת את ידי השמאלית.
זה הפתיע אותי. הסתכלתי עליך בשוק - המומה מהצעד שעשית.
ואז לחצת חזק, לא חזק מידי. רק כדי להראות לי שזה לא היה
בטעות.
הסתכלתי מינה ואז לחצתי בחזרה. נשארנו ככה עוד שתי דקות בערך.
ואז ליטפת לי את כף היד עם האצבעות. ואני כבר לא יכולתי להסתכל
עליך. הייתי כל כך נבוכה. אני חושבת שגם הסמקתי. ואני כמעט אף
פעם לא מסמיקה...
המשכנו לדבר ככה, עם ידיים שלובות.
ושאלת אחרי כמה דייטים אני מגדירה שני אנשים כ-"ביחד" וכאילו
ראיתי שהשאלה תגיע ישר עניתי 4. לפחות.
אבל חמישה יותר נחשב.
ואתה שאלת: אז ז"א שהפעם הבאה תהיה הראשונה? בעצם הראשון?
עניתי לך: שזה נחשב אחד.
כאילו בתשובה שלי שניתי לך את דרך המחשבה. דיברת ופתאום
התיישבת.
ואז אמרת "ואז אני אתיישב ואת לא תתיישבתי, עדיין. ואז אני
אומר לך שיש לך עיניים יפות ואת תגידי שאני סתם צוחק איתך. ואז
אני אגיד לך שזה לא נכון ואת תתיישבי" ואז גם אני התישבתי.
וכמו בסרט של דיסני נתת לי נשיקה. והאמת זה הפתיע אותי. הפתיע
אותי שעשית את זה בשלב מוקדם כל כך.
ז"א רק עשר דקות לפני זה החזקנו ידיים.

                                         מחר לאקי נמבר 5.

היום הזה פורה מכתבים.
אני לא בטוחה איך לפרש את המכתב הזה שקיבלתי ממך. מיד אחרי מה
שעשינו לפני עשר דקות.. פרצוף מתבייש כאילו, הבנתי את המסר
הכללי - אתה מנסה להעביר משהו טוב לא רע.
אנהי לא בטוחה שאני רוצה לדעת כבר עכשיו.
נמתערבים שאני אדע בטוח אחרי היום בערב- ז"א מחר בבוקר?!
ואם אני לא אבין אתה בטח תשמח להסביר ולהדגים לי!

בקיצור אחרי אתמול בלילה אני כבר מוחכנה להפתעות.
חחח.

הגעתי אליך בשמונה בערב- ההורים שלך בחו"ל.
חיכה לי שולחן עם אוכל מוכן
{תודה כבר שהזמנת אותו! אני לא מאמינה שאתה יודע איך להכין
אגרול... לבד... חח}
הכל היה מסודר בכלי הגשה. ואיך שהוא סידרת את הכל על שולחן דיי
קטן והצלחת לדחוף לשם נר. מי אמר שאין בך שום צד רומנטי?

אחרי שסיימנו לאכול פשוט חיבקת אותי ותוך כדי נשיקה נפלנו על
הספה והתחלנו לצחוק.