ST נוסעת. היא התקשרה להגיד שלום.
אני לא יודע לאן היא נוסעת, אולי לתל-אביב, אולי למזרח, אולי
לאמריקה. כל הגדולים נוסעים לאמריקה היא אומרת : שוורצנגר,
סטלון, מילי אביטל, אפילו יהודה ברקן ודודו טופז. אז גם היא
רוצה.
ST נוסעת. היא אפילו שלחה לי תמונה שתהיה לי למזכרת, כי קצת
עצוב לי ש ST נוסעת. אף אחד לא פגש את ST מעולם. גם לא בני
הזוג שלה. למען האמת אני אפילו לא יודע מה שמה, בטח "ברכה" או
"רוחמה". אבל אני אוהב את ST, אוהב הרבה. בשנת 94 עוד הרבה
לפני שהכרנו כתבתי עליה שיר אבל אף פעם לא זכיתי להקריא לה
אותו. ועכשו ST נוסעת.
עצוב לי.

היא אמרה שהיא תחזור. אבל גם לכל בני זוגה מהעבר היא אמרה שהיא
תחזור, אני חושב שהם כבר הפסיקו לחכות, אבל אני לא מתייאש. ל
ST יש מקום נרחב בליבי, שמאלה מצומת סיוד עורקים ליד המחלף
החדש שהשתילו לי לפני שבועיים.
ST נוסעת ויותר מכל אתגעגע לגלידה שחלקנו בחורף. גלידת וניל עם
פצפוצים וגלידת וניל עם עוגיות ו...כמעט כל סוג של גלידה,
העיקר שתהיה "האגן דאז" והעיקר שלא תהיה שוקו-שוקו, יש לה טעם
לוואי. לגלידה לא ל ST.
ST נוסעת כי כאן כבר קיץ ואי אפשר לאכול גלידה מתחת לפוך, ו ST
היא בחורה מעשית אז במקום לחכות שנה לחורף הבא, היא נוסעת
אחריו עם הפוך והגלידה ... ובלעדיי.
ST נוסעת.

פעם נכתב שיר על הקיץ האחרון. אני חושב שהוא נכתב על ST, קצת
כמו השיר שלי משנת 94. נדמה לי ש ST יודעת מזה שהשיר נכתב עליה
ולכן היא נוסעת.
עצוב לי

קניתי ל ST כלבלב קטן וגם מצאתי חתול במיוחד בשבילה , שתישאר,
שלא תרגיש לבד, שלא תחשוב שלא אוהבים אותה, שמישהו יארח לה
לחברה בדירת החדר, עם המאוור והמזגן והמקרר הישן שבתוכו יש רק
ערימות של בירות וגלידות האגן דאז (אבל לא בטעם שוקו-שוקו) ו
ST ? היא נוסעת, משאירה אותי פה לבד עם הפוך, המזגן, החתול
"זרור" וכלבלב קטן בשם "אבי" , והגלידה, וניל עם פיצפוצים של
האגן דאז (לא שום דבר אחר) ועם הגעגועים שלי, העזים ל ST.