איפה התשוקה שהייתה בעבר
היכן נמצא האושר שהיה פעם, כל כך רחוק
אולי היא ברחה, אולי הוא נעלם
אך השאריות נשארות ולא נמחקות
כל זכרון מעלה שוב, אותה הרגשה ישנה
שוב אותה תחושה שהייתה בימי אושר וצהלה
וכבר לא.

אצבעות כסוסות וחתוכות, מדממות יותר מדי
בטח מנה מוגזמת של ריקוד ואולי גם עצבנות
כאב שורף, אך נסבל ביותר, לא משהו נורא
אבל השריפה בתוך הלב, היא לא נגמרת, היא משאירה עפר
משאירה רק ערימת לכלוך שחור המתעופף ברוח
וזה כל מה שנשאר אחרי שריפה בתוך הלב

והעינים נשארות מלוחות, לעולם לא מתייבשות
והן אדומות, מלאות עצב, עיניים חומות רגילות
כל כך רגילות שאף אחד לא שם לב אליהן
והן ממשיכות לייצר נוזל חמים ושקוף, ולפעמים גם מלוח
כאילו מעולם לא הפסיקו

השפתיים אומרות שטויות, מה שהראש פוחד
הראש כואב, אך כך גם הלב, השפתיים אומרות שטויות
ועכשיו הן שותקות, ושוב מדברות, אך פתאום הן מתות
חיוך מלא שיניים לא יחוייך עוד
כי כבר אין סיבה, אין רצון
והיא תזכור, היא לעולם לא תשכח
כי מהלב שלה נשאר רק עפר ברוח.

[8.11.2005]