4.6.1999

לפני שהכרתי אותך, הייתי שונה,
הייתי בת-אדם עם הרגשה משונה,
עולמי היה אפור, כאילו הוא קורס,
אבל ציפיתי שכל רגע יקרה איזשהו נס,
התפללתי לאלוהים שיעזור לי בחיי,
כנראה שמישהו למעלה שמע תפילותיי.

ואז אתה לחיי נכנסת,
ואיכשהו, את עולמי צבעת,
מעולם אפור לעולם צבעוני,
ובכמה מילים עזרת לי,
מסתבר שיש לך רגשות כלפיי,
ואולי יש לי גם כלפיך בחיי.

כשרקדנו ביחד, צמוד-צמוד,
היינו כמו זוג בכלוב לחוד,
צמודים כאילו אין מקום,
אבל עדיין מצליחים לעוף למרום,
משהו מושך אותי אליך,
אבל עדיין אוכל לחיות בלעדיך.

מוקדש לאהבתי הראשונה