כאשר השעון צלצל 4 בבוקר החלטתי סופית שניצחת.
כבר מספר שבועות שלא טוב ביננו, משהו התקלקל בחופש הגדול. את
נסעת, אני הייתי פה ומשהו זז, לא יודע להגדיר מה זה, ותאמיני
לי שניסיתי.
והיה את הנסיון של להתעלם ממך, והיתה את השיחה הגדולה שלנו
בנושא, והיה נסיון להצחיק אותך (שלא עלה יפה בכלל), והיה את
הריב הגדול שלנו שאחריו לא דיברנו שבוע.
אין ספק לא טוב ביננו. יהודית רביץ, אני חושב, כתבה שיר בנושא
ואני שם לי את הדיסק שלה ושומע את השיר שוב ושוב ושוב וכל פעם
השיר מדבר עלינו מחדש.

במלחמה שניטשת ביננו אין מנצחים, יש רק מפסידים ומפסידים יותר,
כי זה לא משנה מי התחיל ולמה, וזה לא משנה מה עובר עלי או
עלייך. נועדנו, כך אני חושב להסתובב ביחד (אולי אני טועה
בעניין הזה).
אבל אני ואת שני אנשים שונים, כנראה שונים מאוד. ואם פעם
הצלחנו לגשר על הפערים הללו, הרי בזמן האחרון אנחנו פשוט לא
מצליחים...ועצוב לי .

אמרת שתבואי ב 21:00 ואח"כ שינית ל 22:30 אז ב 24:00 נכנסתי
להתקלח וישבתי לעבור על החומר לבד. ב 02:00 התיאשתי כי שום דבר
לא הסתדר והתחלתי למרק את פינות השולחן. אם היית שם בטח היית
צוחקת, אני ? נקיון ? ועוד של השולחן ? המצב שלי היה בלתי ניתן
להסבר.
הרקות שלי דפקו והודיעו לי שהגיע הזמן ללכת לישון או לעשות
משהו עם עצמי, מה? רציתי לשאול אותן..אבל הן לא ענו לי . כי מה
כבר רקות יודעות לעשות חוץ מלתת דפיקות קטנות בצידי הראש ?

אמרת שתבואי ב 21:00 אח"כ שינית ל 22:30 וכשהשעון צלצל 4
החלטתי סופית שהפסדתי בקרב שלא היה. הרמתי ידיים התכסתי והלכתי
לישון את השעה וחצי שנותרו לסוף הלילה.
לא רוצה מלחמות איתך, לא רוצה ריבים, אך לצערי השלום ביננו הוא
שלום קר. את בשלך ואני בשלי.
כמו שני אנשים שאינם מכירים, זרים ברכבת , עצוב לי שזה כך.
עצוב לי שהגענו למצב הזה.
ניסיתי להבין למה ? איך הגענו לאן שהגענו אבל כאשר השעון צלצל
4 החלטתי שהפסדתי בקרב.