זה היה יום מייגע, אחד מאותם הימים  שמהרגע שאתה קם מהמיטה אתה
רק רוצה לחזור ולהתכרבל שוב מתחת לפוך ולבכות. לבכות ולתת להכל
לצאת החוצה, לכל הלחצים שהצטברו, האכזבות, הפחדים, הציפיות,
להתפרק מהכל, פשוט לבכות ולנסות לשכוח.
ימים כאלו היו תוקפים אותה בזמנים הכי לא צפויים, היא הייתה
קוראת להם ימים של נפילת מתח, ימים חסרי מצב רוח, הימים
הנוראים שלה.
היום זה שוב קרה לה. היא חשה כל כך לא אהובה, כאילו אין עוד אף
אדם בעולם שאוהב אותה ורוצה את טובתה.
הכל בכלל התחיל עוד ביום הקודם, כאשר נחלה שתי אכזבות. שתיהן
היו צפויות אבל היא העדיפה להתעלם מהרמזים שקדמו לכך.
הראשונה שבאכזבות והמרה שבהן הייתה המריבה  עם החבר הכי טוב
שלה, אותו האדם שתמיד עמד לצידה, תמך ועודד, תמיד הקשיב לכל
צרותיה, תמיד היה שם בשבילה. אותה מריבה שממנה אין דרך חזרה.
מריבה שלאחריה לא ידברו יותר לעולם.
היו למריבה הזו סימנים רבים קודם, אם רק הייתה מתייחסת אליהם
בזמן אולי המריבה הזו הייתה נמנעת, אולי כל הסיפור היה נגמר
אחרת.
הכל התחיל שאותו החבר התחיל לצאת עם מישהי, מהר מאוד הם הפכו
לחברים ומאז הקשר איתו רק הלך והתדרדר. מקשר יומי יומי קבוע
הפך הקשר לשיחה של כמה דקות מידי פעם, אפילו לא אחת לשבוע. היא
תרצה את העניין בכך שהוא הפך לאדם עסוק, פתאום מוטלת עליו יותר
אחריות , ובכלל לא חשבה שלחברה שלו יש קשר לכל העניין היא
הייתה בטוחה שהשבועה שנשבע לה לפני כמה חודשים , שלא משנה מה
יקרה, אם תהיה לו חברה וגם אם יתהפך העולם היא תישאר מספר אחת
אצלו והוא אצלה, נאמרה ברצינות גמורה, תוך כוונה לכל מילה,
וללא כל תנאי.
היא הייתה שבורה לגמרי מהמריבה הזו ומהידיעה שלא תדבר איתו
עוד.
האכזבה השנייה אף היא הייתה יכולה להימנע, אם רק הייתה מקשיבה
למה שכולם אומרים...  היא לא הייתה צרכה לקוות שהבחור אכן
ישתנה למענה, אסור היה לה בכלל לפתח ציפיות לגביו ולגבי הקשר
איתו.
היא יצאה עם בחור חדש שהכירה כמה פעמים, ובסוף גילתה שהוא
בדיוק כמו רוב הבחורים- רוצה רק דבר אחד, להכניס אותה למיטתו
ולהתפאר באוזני חבריו לאחר מעשה, והיא כבר חשבה שהוא שונה....
היא העדיפה להתעלם מהאזהרות של אלו שהכירו אותו ולהאמין לכל
הלחישות המתוקות שלחש על אוזנה, לכל הדברים שהבטיח לה, היא
חשבה שהוא השתנה, השתנה למענה, השתנה למענה בגלל שהוא אוהב
אותה באמת......
אבל כמה צפוי הוא כמו כל הגברים, יגיד הכל רק כדי להצליח
להכניס אותה למיטתו.
למה הייתה חייבת להיות כזאת אטומה לאזהרות הסביבה? היא כעסה על
עצמה כל כך על  טיפשותה ועל תמימותה, ולמרות שהבחור לא הצליח
להכניס אותה למיטתו היא הרגישה מנוצלת, חסרת כל ערך.
אחרי שתי אכזבות שכאלו ביום אחד למי לא תהיה נפילת מתח? מי לא
ירצה להיכנס מתחת לפוך הרחק מכל העולם ולבכות?