אז לכתוב את זה?, אין בי כח
לא כזה... ואני כותב בשירה
חוטא בשתיקה וממלמל חצאים לפרקים.
חצאים, לפרקים, איזה יופי
מה נשאר לומר
הנה יש ציור, צבענו מחלה
קררנו להבה.
וכשממש כבר לא תהיה ברירה אולי תגיע
וכשאני מדמה בראשי את החוסר ברירה
כשממש כבר לא תהיה ברירה
באמת אין ברירה! אולי תגיעי?
אולי תגיעי ? אה, מה את אומרת
אני אהיה סקרן לא פחות ממך
אם לא תגיעי?
ומרחק ממני לדמעה אני קובע עכשיו רחוק
אולי תגיעי? אני קובע רחוק.
וחלומות על מים נוהרים בחדווה לצורתם החדשה פוגעים רחוק,
רחוק מלהקציף.
ויושב במרומים?
או שמא עומד, מתנדנד צד לצד בדאגה?
ולא פנים לו להמתח ולא שם
ולא מים נוהרים אני, שקט למות הרחק מגעגוע. |
