אז הייתי אצל סבתא שלי ביום ההוא והיה לי חצ'קון בגב. אתה מכיר
את החצ'קונים האלה בגב, נכון?
נכון שהם תמיד יותר גדולים מאלה שעל הפנים?
יש להם זמן לגדול בלי הפרעה.
שמים לב אליהם רק כשהם בוגרים.

אז הייתי אצל סבתא שלי ביום ההוא והיה לי חצ'קון בגב. הרמתי
קצת את החולצה; שלחתי את הידיים אחורה וניסיתי לפוצץ אותו.
קשה לפוצץ חצ'קוני גב.
הזוית לא נוחה.
גם מעצבן כי לא רואים מה הולך שם. וחלק גדול מהכיף בפיצוץ
חצ'קון זה לראות את החרא הזה. כמו מציצה. אתה חייב לראות את זה
קורה לנגד עיניך.
גברים שונאים מציצה בחושך וחצ'קון בגב.

אז הייתי אצל סבתא שלי ביום ההוא וניסיתי לפוצץ את החרא הקטן.
זה כואב בגב. הגדולים האלה כואבים לאללה.
לפתע קול.
זו סבתא. "מה יש לך שם?" שואלת בדאגה.
אני תוהה אם המילה חצ'קון נמצאת באוצר המילים שלה. לבסוף מחליט
שלא ומשתמש במילה כללית יותר.
"יש לי פצע קטן," אני אומר.

"אוי," אומרת סבתא, "אסור לגעת בזה. תראה לי."
אני מסתובב ומרים את החולצה גבוה יותר. שומע צקצוקי לשון
מאחורי גבי.
"בוא," סבתא מצווה, "נשים לך על זה משהו."

מי אני שאתווכח עם סבתא? אדם שלא מת 81 שנה בוודאי יודע מה
עושים עם חצ'קון.
היא מובילה אותי לחדר השירותים. זיכרונות מהילדות מציפים אותי.
פותחת את ארון התרופות ומוציאה ממנו שפופרת של משחה.
"הנה, נשים לך כזה." אומרת. "זה לפעמים אני שמה לסבא."

"איכס!" אני חושב לעצמי, אך מאפשר לידיה המקומטות לגעת בגבי
החשוף. אני מרגיש חומר שומני נמרח על המקום הכואב.
"עכשיו אל תגרד יותר," אומרת סבתא.
"טוב!" אני עונה, "אני לא אגרד יותר."
מיד אני מרגיש שיפור. שום גרד, שום כאב. כאילו שמרחו עלי בוץ
עבה וקריר על עקיצת יתוש. הכל נעלם כלא היה.
אני שוכח מהעניין, אוכל את הקציצה של סבתא, שותה מיץ ומקנח
בבורקס.

רק בסוף הערב אני נזכר במשחה המסתורית ומחליט לברר מה שמה כדי
שאוכל לחפש אותה בויקיפדיה כשאחזור הביתה.

תארו לעצמכם מה רבה הייתה הפתעתי כאשר באותו לילה גיליתי שסבתא
היקרה מרחה אותי במשחה סטוראידית שחייבת במרשם רופא ובביקורת
תכופה!