רמס את חלומותיה, רמס את כל האופטימיות
שבר אותה לרסיסים קטנים שהתפזרו בחול
הוא פגע בה, פעם אחר פעם
כמו גלים המתנפצים על סלע איתן
לוקח איתו חתיכה ממנה בכל פעם, שוחק אותה למוות

מוציאה את העשן מהריאות, אבל לא נרגעת
חוזרת בראש שהיא לא אשמה
אך הטעונים לא עובדים, היא מכירה את עצמה יותר מדי
לעולם תמשיך להאשים את עצמה
שונאת כל פיסת עור בה

הגועל הזה, ההרגשה של אצבעותיו החלקלקות על גופה
מקלפות פיסת בגד אחרי פיסת בגד, ולא נשאר כלום
הצמרמורת, תחושה לא תחושה
היא חסרת תחושה
המרדף אחרי התמימות נגמר, ומשהו מגעיל אחר התחיל

המים זורמים על גופה עכשיו, מוחקים כל זכרון פיזי
או שזה שקר, אולי, לא כל זכרון
כאב פיזי ימחק, הסימנים ימחקו, לא ישאר כלום, גם לא קרום דקיק
אבל מה שנשאר בתוך נפשה,
לא ימחק לעולם.

[6.11.2005]