אתה חייב להגיד לי מה הם חיים נורמאלים, כי אני, כבר מזמן
הפסקתי להבחין.
רק לחוות חצי ממה שקורה פה מתיש אותך נפשית לשבוע שלם.
המילים שתשמע פה, לא תהיינה מילים
אלא דם בלתי מוחשי שניקז פה על הקירות שספגו כבר כל כך הרבה.
הבכי שהסדין ספג וריחות מלוחים שבאים מן המחברת.
מישהו שכמעט הלך מפה לעולמים,
שכרגע לא אגיד לך את שמו,
כי אתה תפחד, אתה לא תאמין שזה היה הוא.
החלון נפתח, ונכנס קצת שקט, הרוח שבאה,
טרקה אותו והחזירה את המצב לקדמותו.
מישהו מסתכל עכשיו על השעון ותוהה,
עוד כמה שעות יצטרך להעביר עד שהשבוע הזה כבר יחלוף.
כמו זבוב לכוד ברשת, אני חסומה ולא יכולה לדבר איתם.
היום מצאתי חריץ קטן ברשת וניסיתי לדבר, ואז בלע אותי הנמר.
"אתה לא מנסה להקשיב!",
והנמר בתגובה נהם.
אז החיפושית הוברחה חזרה לפינתה.
                                   

משהו מתרחש כאן, זה כבר כל כך ברור
ושום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה לפני המבול.