לינדה הייתה בחורה שמנה, ממש שמנה, שקלה בסביבות 110-120 קילו,
למדה איתי בתיכון וכולם צחקו עליה, גם אני.
אני רמי הייתי החתיך של הכיתה כל הבנות רדפו אחריי, ומכולם
בחרתי את שרית. היפייפיה של הכיתה, כך לפחות הייתה בעבר...
עד היום אנחנו יחדיו, גרים בשכונת התקווה, דירת 2 וחצי חדרים,
שישה ילדים, וחתול רחוב מסריח, כן החיים לא היטיבו לנו, וזאת
בלשון המעטה.

זה היה ביום שישי לקראת הצהריים, הלכתי כמו בכל יום שישי לעשות
קניות בשוק התקווה, הגעתי דווקא לקראת סוף היום, בזמן שכל
המחירים יורדים, ואם מתמזל מזלי, נשארים הסוחרים שמכירים אותי,
ולפני שהם זורקים את הסחורה הם נותנים לי אותה ללא תמורה, כך
שנשאר לי כסף לבזבז על לוטו או טוטו, או על סתם אחת ממכונות
ההימורים שיש באזור.
שרית קצת מתלוננת שאני תמיד קונה את הפירות והירקות הלא טריים
ואני אומר לה שזה היה הכי זול "כמעט בחינם".
ההימורים זה הסוד הקטן שלי, כמובן שהיא יודעת שלפעמים אני
מהמר, אבל היא לא יודעת כמה, אין פלא שאנחנו גרים בשכונת
התקווה את כל הכסף אני מבזבז. נו טוב, לא בדיוק, כי גם עצם
העובדה שאני לא עובד, וחי מהבטחת הכנסה מוסיפה לכך, אבל יום
אחד, כן יום אחד זה יקרה ואני אהיה מיליונר, אתם תראו...

טוב, נחזור ליום שישי, כמו שציינתי הלכתי לעשות קניות, כשלפתע
הרגשתי נגיעה בכתפי, בתחילה לא ייחסתי לכך חשיבות, אך כשחזרה
הנגיעה סובבתי אט אט את ראשי וראיתי אותה, גוף משגע, פנים
יפייפיות. היי רמי, היא קראה לי.
עמדתי כמהופנט, היי אמרתי בקול מהוסס, עם מי הכבוד? היא חייכה
חיוך שהמיס כל פינה ופינה בליבי, שיניה היו צחורות כשלג,
וחיוכה הבליט את גומות לחייה המיוחדות. זו אני לינדה אמרה,
לינדה מהתיכון...

ביום חמישי שלחתי טוטו בסכום של כחמש מאות שקלים, הלכה כמעט כל
הבטחת ההכנסה, לאחר המשחקים גיליתי כמעט כרגיל שעוד כסף הלך
לחינם, שוב לא זכיתי. הייתי בטוח דווקא שהשבוע זה יקרה, היד
גירדה לי, וכשהיד מגרדת זה סימן, סימן שאזכה בפרס, כך אבא היה
אומר לי כאשר הייתי ילד, כנראה קילקלתי את הזכייה כאשר צרחתי
ביום שישי על שרית, ובעטתי בחתול מעצבים, אז ההוא שם במרומים
התחרט, אבל בשבוע הבא אני אעשה הרבה מצוות, ואז אולי? אולי אז
זה יבוא.

אז איפה הייתי, אה כן, לינדה, התבוננתי עליה כלא מאמין, לינדה?
לינדה שמנדריק? לרגע שכחתי ששמנדריק לא היה שם משפחתה, כן
אמרה, אבל לא שמנדריק אלא קורן, הסמקתי קלות...
והיא המשיכה כן זו אני, שצחקת עליה כל הזמן בכיתה, אבל זה בסדר
עברו שנים מאז, ואני לא כועסת.
מיד התעשטתי ואמרתי, אני שמח שאינך כועסת, ועוד יותר שמח
שפגשתי אותך, הפכת ליפייפיה, עכשיו היא הסמיקה, או כך לפחות
נראה לי. תודה אמרה ושוב חייכה חיוך שהמיס את ליבי.

שוב הפסדתי, רק 300 שקלים לא נורא יחסית לשבוע שעבר, אשתי
מתלוננת שאין לילדים מה לאכול, מה היא רוצה, אנחנו חיים מהבטחת
הכנסה, אז מאיפה לעזאזל נביא כסף לאוכל, ועוד היא נותנת ממה
שיש לחתול המסריח הזה, בפעם הבאה שהוא יתקרב אליי אני משסף לו
את הגרון, המניאק הזה גומר את כל האוכל וכל הזמן בוכה שהוא
רעב, חושב שהוא נמצא במלון חמישה כוכבים.

סיפרתי ללינדה שאני נשוי לשרית מהתיכון ואנחנו גרים באזור,
והיא סיפרה לי שהיא נפרדה מבעלה לפני כשנה, נדמה לי שבזמן
שאמרה זאת, היא קרצה לי, או שמא זו הייתה רק תקווה שלי.
בכל אופן המשכנו לשוחח, ולשוחח, ולשוחח, ולפני שנפרדנו הזמינה
אותי ואת שרית אליה הביתה לביקור, אמרתי לה שנבוא בשמחה, היא
נתנה לי את כתובתה, גרה בסביון גברת שמנדריק.
טוב, לפחות פעם אחת בחיים העלובים שלי, אני אזכה לראות בית
בסביון בתור אורח ולא בתור גנב, אני מוכרח להגיע אמרתי בליבי.
קבענו ליום שבת בערב (לא הקרובה,אלא זו שאחריה), היא נתנה לי
את מספר הטלפון שלה למקרה שלא אמצא את הכתובת ונפרדנו לשלום.
המשכתי בקניות, וחזרתי הביתה.

הגעתי הביתה, שרית פתחה לי את הדלת, הסתכלתי עליה ולא האמנתי
הילדה הכי יפה בתיכון היא הייתה, והיום אישה מוזנחת, עקרת בית
המגדלת את ששת ילדינו כמעט לבדה, מאחר ואני מסתובב כל היום
בבתי הקפה, מסתכלת עליי במבט של עדיף שיישאר בבתי הקפה, לוקחת
את הסלים המרופטים, הפירות והירקות הרקובים, והולכת ישר למקרר,
ובעוד אני נכנס באיטיות הביתה, צועקת מרחוק, שוב הבאת פרות
וירקות רקובים, החתול עמד לידי אז שוב בעטתי בו, בתקופה
האחרונה הוא הופך לכדור.
הגיע הלילה, רק בלילה יש לי הזדמנות לדבר עם האישה, בד"כ השיחה
היא לא יותר מחמש שניות, ואז או שאני סותם לאישתי את הפה, או
שהיא סותמת לי את הפה, ובתקופה האחרונה אפילו חמש שניות אין,
רק שוכבים לישון ונרדמים, חיי נישואים שכאלו. הפעם החלטתי להפר
את השתיקה, שכבנו במיטה ואמרתי שרית, את לא תאמיני את מי פגשתי
היום, ולפני שהיא תגיד שזה לא מעניין אותה ותירדם המשכתי
לדבר...
את זוכרת את לינדה, לינדה שמנדריק מהתיכון, פגשתי אותה היום
בשוק התקווה ולא תאמיני, היא יפייפיה, גוף מושלם, פשוט מדהימה.
המשכתי לדבר... שוחחנו בינינו מספר דקות, אמרתי לה שאנו נשואים
והיא הזמינה אותנו לביתה, היא גרה בסביון, מה את אומרת? נלך?
שרית רק צחקה, ואמרה שאני חי בפנטזיות, שהיא עייפה, ומה
שמעניין אותה כרגע זה שאני אשתוק כדי שהיא תצליח להירדם.

הגיע יום חמישי, שלחתי שוב טופס הפעם רק במאה שקלים, נגמר כמעט
כל הכסף אז התחשבתי, זאת בניגוד לאחרים במשפחה, שנותנים אוכל
לחתול, בעוד אני משקיע על מנת להרוויח מיליונים, כנראה שאשתי
צודקת ואני באמת חי בפנטזיות חשבתי לי, אבל אני לא אוותר,
וללינדה אני הולך בשבת, עם אשתי או בלעדיה. צעקתי לכל החברה
בבית הקפה שאני מוזמן בשבת לסביון לדירה של מיליונרית שלמדה
איתי בתיכון, וכולם שמחו בשבילי. ככה זה בבית הקפה כולם חברים
של כולם, אל תשכח לדווח איך היה אמרו, בטח אמרתי, יצאתי
והמשכתי לכיוון הבית.

שבת הגיעה מהר מהצפוי, וגם הערב לא אחר לבוא, התלבשתי בבגדים
הכי יפים שיש לי, התבשמתי, ויצאתי לסביון אל לינדה.
שרית אפילו לא שאלה לאן? היא כבר רגילה שאני יוצא בשעות לא
שגרתיות, אל מחוץ לבית, חוזר מאוחר בלילה שיכור, או שלא חוזר
בכלל, אלא רק לאחר מספר ימים.
הזמנתי מונית, הוא יוריד אותי באחד הרחובות בסביון, במקום שאני
אגיד לו, ואני אצא ואברח, דבר שעשיתי לא מעט פעמים, לפחות יש
משהו שאני מומחה בו, טוב גם בזה קרו לי מספר תקלות, אבל בסך
הכל בתשעים ותשעה אחוזים מהמקרים הצלחתי לחמוק יפה.
ואכן זה עבד לא רע גם הפעם, כיוונתי את הנהג למקום שנראה לי די
צפוף, פתחתי את הדלת ורצתי אחוז אמוק, עוד לפני שהוא הספיק
להבין מה קרה, נעלמתי כאילו בלעה אותי האדמה. התחבאתי ליד
בניין כחצי שעה, זה היה טווח הביטחון שלקחתי עד שהנהגים בדרך
כלל מתייאשים מלחפש וניגשים לתחנת המשטרה להתלונן, או שלא
ניגשים בכלל, ויצאתי ממחבואי, עכשיו הגיע השלב בו אני צריך
למצוא את ביתה של לינדה.

אחרי חיפושים קצרים מצאתי את ביתה, התברר שהייתי די קרוב, השעה
הייתה כמעט עשר, ניגשתי אל דלת ביתה רועד כעלה נידף, וצלצלתי
בפעמון הדלת.
רק רגע שמעתי את קולה הרך של לינדה רק רגע...
שמעתי את צעדיה הקרבים לדלת, הדלת נפתחה והיא עמדה לפניי. וואו
אמרתי חרישית, לא התכוונתי שהיא תשמע, אבל היא שמעה וחייכה
קלות, היא פשוט הייתה מדהימה, שיערה השטני והארוך, עיני הדבש
הגומות בלחייה, ושמלת הערב השחורה, הרבה זמן לא חזיתי ביופי
כזה, יופי שלא הזכיר ולו במאום את לינדה מהתיכון.
שלום רמי אמרה בקולה הענוג, היכן שרית? אמרתי שלא מצאנו סידור
לילדים אז הגעתי לבדי, אני שמחה שהגעת אמרה בוא אני אראה לך את
הבית, היא החלה לעשות לי סיור בבית, ובעודי מתפעל מיופיו שמעתי
מאחד החדרים, את תוכנית הטלויזיה הראשון בשער, שאלתי אם לא
אכפת לה שאראה את התוכנית, היא חייכה ואמרה שהיא אוהבת ספורט,
והיא תראה איתי, שמחתי.

זכיתי... זכיתי... זכיתי... רק מאה שקלים, וזכיתי בעשרה
מיליון, התחלתי לצרוח, קפצתי על לינדה, חיבקתי אותה ונישקתי
אותה,
אני מיליונר צרחתי אני מיליונר...
היא הייתה בהלם, לא יודע אם מהצרחות שלי או מהנשיקות שנתתי לה,
ואני ידעתי ידעתי שזה יבוא, פשוט ידעתי...
לינדה אמרה שהיא יורדת למטבח להביא לנו יין אדום, צרחתי כמו
מטורף, וכשהיא הלכה לכיוון המטבח המשכתי לצרוח, הרבה הרבה יין
עשרה מיליון בקבוקים, רקדתי בטרוף, והתחלתי לעשות חישובים של
כמה אלכוהול אני יכול לקנות עם הכסף, וכמה בתים, וכמה מכוניות,
ומה לעזאזל אני עושה עם כל כך הרבה הרבה כסף.

לינדה הגיעה עם שתי כוסות יין, אחד לי ואחד לה, שתיתי את היין
בשקיקה. זהו, זה הדבר האחרון שאני זוכר אמרתי לאישתי בעודי
יושב מאחורי סורג ובריח, היא סיממה אותי, לקחה את הטופס הזוכה,
וקראה למשטרה בטענה שפרצתי לה הביתה, הלך הכסף, הלכו
המיליונים, ואני בכלא. אשתי רק סיננה שלושה משפטים שלא ימחקו
מזכרוני, בשלוש השנים הבאות שאהיה כאן.
שוב בורח בלילות, שוב פורץ לבתים, ושוב חי בפנטזיות על זכיה
במיליונים, ניסיתי להגיד שהכל נכון ואני דובר אמת, אבל לא היה
כבר מי שיקשיב...