זהו פרק ב' של הסיפור. נא לקרוא את פרק א' קודם
אנשים, מה הקטע של לאשר לי את פרק ב' לפני שמאשרים לי את פרק
א'?
ולמה ערכתם לי את הטיזר?
עכשיו הייתי צריך להוריד את היצירה ולשים אותה שוב כדי לשנות
את זה חזרה
פרק ב'
הוא כבר היה הרבה פעמים במעבורות חלל, אותן ספינות קטנות
שמיועדות לשלוח אנשים וציוד מפה לשם, מרחקים קצרים. אבל הנסיעה
הזו גרמה לו להרהר הרבה יותר מפעם. הוא התחיל לחשוב על הדרך בה
עובד העולם היום. כל כך הרבה אנשים, ורק מקור אחד. ה'מטבח'.
הוא כמעט נגעל כשהבין פתאום באיזה זלזול מתייחס האדם למקור
שלו, למקור של כל החיים. כדור הארץ. הוא לקח על עצמו שבועה
לקרוא לו תמיד בשם המקורי. רק בשביל הכבוד.
עד היום לא מצאו עוד כוכב לכת שגיבש אבולוציה בכזאת רמה. לא
שלא חיפשו. מבצע SETI מחפש כבר מאות שנים, במרחק של עד 50 שנות
אור, וכלום. אבל אף אחד לא חשב שמשהו מיוחד בכדה"א. סטטיסטית,
הרי, יהיו לפחות כמה כוכבים כאלו בגאלאקסיה. זה רק ענין של זמן
עד שימצאו עוד אחד.
ואם לא? אז בני האדם ישתלטו על כל הגאלאקסיה. אנחנו כבר
מסוגלים לשלוח חלליות מלאות אנשים למערכות שמש אחרות, ומדענים
טוענים שייתכן ונוכל לנוע מהר ממהירות האור בדרך כזו או אחרת.
מרגע שנותקנו מכוכב המקור, נוכל לחיות בכל מקום.
בכל מקרה... החיים כולם מגיעים מכדה"א. גם כל הירקות ופירות
שגדלים על הירח באים מכדה"א, וכל הזמן מביאים עוד.
גידול על הירח עצמו לא שורד מאוד טוב. צמחים לא מתרבים טוב
באווירה הזאת, וכל שתילה מביאים מחדש מכדה"א.
אבל הוא ידע הרבה על אבולוציה, אפילו יותר ממה שמלמדים
בבית-ספר. הוא ידע שאם צמחים, חיות ובני אדם אי פעם יסתגלו
לחיים ב'חוץ', זה יקח להם זמן. המון המון זמן.
ואם הם יסתגלו, הם כבר לא יהיו בני אדם. הומו סאפיינס חי על
כדה"א. אדם שנוצר באבולוציה בחלל יהיה גזע אחר. הוא קרא לו
בהומור קל הומו סאפיינס ספאסוס, על שם החלל הריק שהם חיים בו.
הוא דמיין לעצמו את חייהם: אוכל סינטטי, אויר סינטטי, קרקע
סינטטית. אבל להם זה יראה טבעי. העולם הסינטטי של אוכל שמיוצר
במעבדה ואויר שמוציאים מהקרקע יהיה אזור המחייה הטבעי שלהם,
אליו הם יתרגלו במהלך עשרות או מאות אלפי שנים. הטבע תמיד נשאר
אותו טבע. יהיה בחלל מבנה שלם של חיידקים, צמחים, חיות ובני
אדם שחיים ממקורות בחלל (כמו שביטים, לדוגמה - שעשויים מחומרי
גלם נהדרים לאוכל. ואור שמש - המון אור שמש). הוא לקח רגע
להתפעל מיציר דמיונו - עולם, מערכת שמש, גאלאקסיה שלמה מלאה
חיים תוססים, ממש כמו בכדור הארץ.
פתאום נשמע קול ברמקול: "שלום, כאן הקפטן שלכם. אנו מתחברים
ל"סאנדורה" בעוד מספר דקות. כל הנוסעים שיורדים כאן מתבקשים
להגיע לאיזור היציאה"
הוא ארז את חפציו והלך עם שיירת האנשים מחזיקי המזוודות. כשהוא
הגיע לאיזור העגינה, המתקן כבר עבר ספינינג (שהוא למעשה
דה-ספינינג, כי החללית כולה מסתובבת כדי לדמות כבידה) והיה
מוכן להתחיל לקלוט אנשים.
לאחר תור ארוך, הוא נכנס סוף סוף דרך 'מעלית כבידה' (תא קטן
שעובר ספינינג ודה-ספינינג בקלות, ומאפשר מעבר מהיר דרך חיבור
בין חלליות - אתה נכנס למתקן, הכבידה נעלמת, הדלת השנייה נפתחת
ואתה מחליק באפס כבידה על למעלית הכבידה השנייה) לחללית
הנוסעים הגדולה, מצא את דרכו לחדרו (שכבר היה רשום לו מראש),
וניסה לחזור למחשבותיו הקודמות.
אך אילו נעלמו לחלוטין. באנחה קלה, הוא שכב ונרדם.