חיים וחיה ושני כלביהם
גרים בצריף עץ בקצה העולם,
חיה לובשת סרבל מהמם,
חיים למטה מחזיק בסולם.
חורף בכפר, גשמים ורוחות,
הקור שבחוץ מקפיא את גופם,
אך יש לתקן שברים בלוחות,
פן יקרוס לו הגג ויבוא גם סופם.
חיים גובהו רק מטר אחד
אך כוחו במתניו ועיניו נוצצות
מאיץ הוא בחיה, בקול דק וחד
שנישא עם הרוח בראש כל חוצות.
חיה אומרת: נו, חיים, עזוב,
הגג יעמוד ברוח הזאת.
אך חיים עקשן, שבע-קרבות הוא לרוב
ויודע כיצד להתקין מזוזות.
לבסוף נאנחת ממרומי השלבים,
התעייפתי, אומרת, בוא נתחלף.
חיים מסכים וקושר הכלבים,
מטפס לו אל על וכמעט מתעלף.
הרוח נושבת קרירה עד מאוד,
חיה בקושי אוחזת בחיים.
חיים מכה בפטיש בכבוד,
חובט בגגון בתנועת מלקחיים.
לפתע פתאום, מבין הקרשים,
מגיח יצור בעל שמונה רגליים,
שתי עיניו מביטות בשני הקשישים,
בצבתות הוא תופס את הגג בשוליים.
עסק ביש, מיבבת חיה בקול,
חטפנו סרטן, הוא יפיל את ביתנו,
חיות כאלה אוכלות את הכל,
בוא נמלט על נפשותינו.
אך חיים מרגיע, אל דאגה,
אתן לו מכה בפטיש על הראש,
את שתי צבתותיו אהפוך לעוגה,
ואת שמונה רגליו ארסק ואכבוש.
הסרטן מזדחל לאורך הגג,
שולף מסמרים ממקומם ובולע,
חיה רועדת כמו הציר של הדג,
על שולחן השבת הרחק מתחתיה.
חיים ניגש למלאכה בזהירות,
על גבי המשקוף שקרוב לחצר,
קושר אליו חבל ומושך במהירות,
את חיי הסרטן המזיק מקצר.
הסרטן נאבק ומנסה להשתחרר,
אך לא גבר כחיים ירפה, לא כעת,
פטישו הכבד קובע מסמר
אחרון בראש הסרטן הבועט.
חיים וחיה ושני כלביהם,
גרים בצריף עץ רעוע כזה,
מול האש שבאח נרדמו כך שניהם,
והנה בא סוף גם לזמר הזה.
|
