חבר לשעבר יקר שלי
זה מכתב פרידה, למרות שנכתבו כבר רבים, למרות שנאמרו כל כך
הרבה מילים, למרות שנשרו עשרות אלפי דמעות הגיע הסוף.
פגשתי אותך בתקופה בחיי שהכל סביבי קרס ולא היה לי במה להאחז,
נאחזתי בך.
היית לי כמו משפחה, כמו הורה אוהב, הרגשתי איתך בטוחה. בטוחה
באהבתך שלא תיגמר לעולם.
גם כשצעקתי, אימללתי וירדתי לחייך אהבת אותי ללא סוף או גבול.
באותו זמן לא ידעתי איך לקבל אותך ואת האהבה העצומה שבך, לא
האמנתי לך, ובחנתי שוב ושוב האם אתה באמת אוהב.
ולך היה קשה, עברת תקופה לא קלה בעצמך, בעבודה, איתי ולא הייתי
כתף בשבילך רק קול ביקורתי ותובעני שלחץ אותך יותר ויותר
לפינה.
בסופו של דבר נפרדנו, הודעתי לך שאתה לא גר פה יותר, לא הבנתי
את עוצמת השבירה שלך... ראיתי אותך שבור, זוחל על הריצפה ללא
כוחות והתמקדתי בעצמי. כמה טוב היה לי לבד, כמה שקט, הרגשתי
חופשיה לרוח, פרחתי ואתה קמלת.
לאחר שנה חזרנו, אני רציתי להיות איתך, האמנתי שנוכל לבנות
זוגיות יפה, מכבדת והדדית, אבל אתה כבר היית במקום אחר. חשדני
אחרי הפגיעה, מחוסן אחרי השבירה, היוצרות התהפכו ביננו.
פתאום אתה היית זה שלא תמיד מתאים לו להיפגש, אתה רצית חופש
וכיבדתי את זה. הרגשתי שאתה לא איתי כמו פעם אבל האמנתי שלא
הפסקת לאהוב אותי ולא תפסיק... כמה תמים...
נכנסתי להריון, בטעות, פנצ'ר... היית מדהים, פתאום חזר אמוץ
שלי האוהב והמעניק. עשיתי הפלה ואתה היית איתי בכל צעד תמכת
וחיזקת.
החוויה הזו העמיקה אצלי את הרצון להיות איתך ואצלך את הרצון
לברוח...
שלושה חודשים אחרי עלית על מטוס למזרח ומאז אתה שם.
ביום שטסת חליתי, צמרמורות, חום גבוה, ובכי, כל כך הרבה
בכי...
מכתב אחרון ממך הודיע לי שכן אתה אוהב אבל בדרך אחרת, תמיד
תאהב אותי אבל כבר לא כבת זוג אלא כאדם שהיה פעם מאוד משמעותי
בעינך.
חבר לשעבר יקר, לימדת אותי על אהבה, דחייה, תחרות, פגיעה,
שמחה, ביטחון, משפחה. עכשיו אחרי חצי שנה שאתה שם, אני משלימה
עם זה שכנראה לא תחזור - לא אלי. עם כל האהבה שבליבי אני שולחת
לך חיבוק חם ואומרת שלום, שלום לדמותך, ושלום לעבר, מי ייתן
וינוח על משכבו בשקט...