|
לפעמים זה השקט שמכאיב
כי אף אחד לא שם לב
חיוך של רוח רפאים
בבית מלא כאב
הבדידות היא שמעיקה
באולם מלא אנשים
את איש היא לא משאירה
נועצת בי מחטים
לאט לאט
כל דקה שעוברת
יותר עמוק היא חודרת
למעלה מחכים לי חיים אחרים
למטה מחכה התהום
שמיים אפורים
ולב שלא מפסיק לפעום
לפעמים יש את הצורך לנדוד
לאיים רחוקים
לברוח בלי לרעוד
לגמוע מרחקים... |
|
|
אתמול בשביל
צילומים הברזתי
מבית ספר.
איך שאני מבליטה
תציצי אני קולטת
בזוית העין את
עובדיה המנהל
מזיל ריר על
הבנות.
אם לא היה לו
כזה כלי הייתי
מתבאסת לבלוע.
מיכלי מסבירה
איך מצליחים
בחיים בלי
להיענש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.