|
לפעמים זה השקט שמכאיב
כי אף אחד לא שם לב
חיוך של רוח רפאים
בבית מלא כאב
הבדידות היא שמעיקה
באולם מלא אנשים
את איש היא לא משאירה
נועצת בי מחטים
לאט לאט
כל דקה שעוברת
יותר עמוק היא חודרת
למעלה מחכים לי חיים אחרים
למטה מחכה התהום
שמיים אפורים
ולב שלא מפסיק לפעום
לפעמים יש את הצורך לנדוד
לאיים רחוקים
לברוח בלי לרעוד
לגמוע מרחקים... |
|
|
בלונדינית אחת
התקבלה לעבוד
בחברה הבונה
כבישים.
היא קיבלה משימה
לצבוע פס באמצע
הכביש.
בשעה הראשונה
היא צבעה 100
מטר.
בשעה השניה היא
צבעה 50 מטר
נוספים.
בשעה השלישית
היא צבעה עוד 20
מטר.
מנהל העבודה
ניגש אליה ושאל
אותה, "למה ככל
שהזמן עובר את
צובעת פחות
ופחות?"
"כי ככל שאני
מתקדמת יותר",
הסבירה לו
הבלונדיני, "ככה
לוקח לי יותר
זמן לחזור
לדלי..."
בלונדינית
בהכחשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.