אלה אלון / מבית הספר |
זה היה לפני ארבעים וקצת שנים
את כבר לא היית ילדה בגן
אבל לא היה מי שייקח אותך
ילקוט מרובע כמו שרואים בתמונות
דהויות-כתומות. תמיד אומרים
מצהיבות, כמו משהו מקולקל
שכחתי לאסוף אותך ואת נשארת
על ברזלים, רגליים ארוכות
ויפות ורזות מתנדנדות. ממעוף הנמלה
אני רואה רק סוליות
לו הייתי אמא שלך, אבל אני רק
ילדה, אני מנסה לזכור אותך חזק.
בתמונה כתומה הייתי רוצה לאסוף
את כאבייך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|