והגשם יורד
מטיל על הבתים טיפות של מציאות ששכחו לזכור
בתוך החשכה של אותו לילה
השדות המו מים
מים של תשוקה
כמיהה אל האוויר הצח
שיוכלו בקרוב לנשום
ואל החמימות ששוב ממלאה
למרות הקור שבחוץ
והרחובות שוממים מאדם
רק אנחנו ישבנו שם
ממתינים אל תורינו שיגיע
לקבל שוב נחמה המשתקפת אל מבעד לשלוליות
בדרכינו שתקנו כי דבר לא נותר עוד להסביר
כי איך תסביר תחושה של החמצה
שברבות הימים הפכה שוב עורה לתקווה
להתחדשות שיביא עימו הגשם
והאוויר שישתנה...
והאור שיעלה...
יראו שונים הפעם
כי שוב לא יזכירו לנו את שנשכח
כי הנשכח לא יזכיר לנו את שאין
ומה שאין... לא יזכיר לנו את שנגמר.
ועתה יוכל לחזור שוב,
ולהיות עבר.