הענן האפור הכהה. העלים שנושרים. השלכת. סתיו. וסתם תחושת
הריקנות שבלב. הנורה דולקת בחדר, בחוץ מחשיך. עלי השלכת
מתאספים בערימה מול עיני. הרוח נושבת לעברי. החלון סגור. קר
לי. כוס תה. מתקרר. נמאס לי.
שיער ארוך. מלטף את הגוף, מעביר צמרמורת. נכנסת למיטה, מתעטפת
בשמיכת פוך עבה. ועדיין קר לי. שותה תה, לגימה אחר לגימה.
וחושבת עליך. הייתי רוצה שתבואי לפה ותחבקי. אותי. אותי ורק
אותי. אך אינך פה. את במקום אחר. רחוק. רחוק כל כך שאף מחשבותי
אינן מגיעות לשם. עוצמת את עיני ופוקחת אותן שוב. פותחת את
החלון והרוח מפזרת את כל הדפים המונחים על השולחן. תחילת רומן.
מפוזר ומרוסק. אשליות וחלומות. מתעופפים בדמיוני ומתפוגגים.
עיפרון, ציור. חיי ואלה שכבר לא חייך.
רוצה להרגיש אותך מקרוב. יוצאת החוצה. נשכבת בערימת העלים,
עוצמת את עיניי ומדמיינת אותך מחבק אותי. אותך ורק אותך. ואחר
כך גם אותה.מתחיל לרדת גשם, אך עיני עדיין יבשות. כמה אבסורדי.
משאירה עקבות על הכביש הרטוב. סימני זיהוי אחרונים. סימני חיים
אחרונים. הולכת אל שום מקום. אמנם משאירה דרך חזרה.
אשר תימחק בגשם הבא.

05.11.05