למה זה בעצם התחיל כל הסיפור הזה?!
מאיפה זה בא?

אז כמו שכבר אמרתי בהקדמה... רציתי להרגיש פעם מה זה להיות
מישהו אחר, שנראה אחרת, מדבר אחרת, ובכלל - מישהו עם תדמית
אחרת. אתם בטח חושבים שיש לי איזשהן ספקות לגבי המראה שלי...
אז לא! ממש לא. אני די שלם עם איך שאני נראה, למרות שכמו כולם
הייתי מוכן לכמה שינויים. אבל תכל'ס, מה שאלוקים נתן לי זה מה
שקיבלתי ואני שלם עם זה.

אז כמו שכבר כתבתי, הכל התחיל מתמונה אחת של מישהו. ראיתי
תמונה של מישהו מה זה הורס! החלטתי שאני רוצה להיות הוא ואני
רוצה לבנות לו תדמית חדשה, וככה עשיתי. לקחתי את התמונות של
אותו אחד, פתחתי כרטיס והמצאתי תדמית חדשה. יענו, עשיתי ממנו
מישהו אשכרה מושלם (הרי זה חלום כמעט של כולם להיות מושלמים).
מפה לשם התחילו הפניות. הכרתי צד שלא הכרתי אף פעם, באטרף
הצפות על ימין ושמאל, פרצופים שבחיים לא ראיתי, מחמאות ומה
לא.

אותה דמות שבניתי, קראו לה ניב. ניב היה כביכול "קצין בקבע"
בדרגת מ"פ בפלוגה לוחמת. מי לא היה רוצה להכיר קצין קרבי?! מי
לא היה רוצה לזיין קצין קרבי ועוד שנראה ממש טוב... תארו לכם
את מצב ההצפות ואת התגובות של אנשים, ובמיוחד את המחמאות. זאת
הייתה ממש הרגשה כיפית. פתאום אפילו לא שמתי לב שנכנסתי יותר
מדי לדמות, ופשוט זרמתי עם זה. לא היה לי אפילו זמן לפנות
לאנשים כי כולם פנו אליי ופשוט התחלתי לסנן אנשים על ימין ועל
שמאל (נשמע מגעיל אבל ככה זה כשיש אנשים שלא באים לך בטוב).
זאת הייתה הרגשה כזאת מוזרה; אף פעם לא היו לי כאלה הצפות.
הרגשתי פתאום שאני מפגין נוכחות, שאנשים ממש מתלהבים ממני וממש
מעריצים אותי. הכי מכוער זה היה שהתחלתי להאמין לשקרים של עצמי
שזה ממש לתת לדמות להיות "אמיתית בכאילו".

הכי מצחיק זה שחברים שלי, שמכירים אותי, ידעו שיש לי את הכרטיס
הזה אבל הם היו בטוחים שאני לא שם תמונות שלי כי אני בארון ולא
רוצה שיראו אותי אז הנה התשובה לכל מי שעדיין לא יודע - זאת לא
הייתה הסיבה. אני עשיתי בכרטיס הזה שימוש כאילו זה אני, אני
שיקרתי לאנשים. נכון, נהניתי מזה אבל עכשיו אני ממש מצטער על
כל זה. אני הכי מצטער על זה ששיקרתי לחברים שלי, לחברים הכי
טובים שלי, ובעיקר לשתי הידידות שלי, שהן חלק בלתי נפרד מהחיים
שלי.

אני רוצה בהזדמנות זו לבקש סליחה מכולם, מכל האנשים ששיקרתי
להם, מהחברים שלי, מהידידות שלי וגם מכל הניקים ששיקרתי להם.
תבינו אותי, בסך הכול רציתי להרגיש מה זה להיות מישהו אחר,
מישהו קצת יותר מושלם, לא יותר מזה. לא ידעתי שזה ייגרר יותר
מדי ויגרום לבלאגן אחד גדול.

בפרק הבא של הסיפור שלי תבינו לאן כל הסיפור הזה נגרר, לאיזה
כאב ובכי נכנס הסיפור. לאיזו אהבה אפלטונית וירטואלית אפשר
להגיע בגלל שקר אחד שגרר איתו עוד מלא שקרים אחרים. ולכל מי
ששואל מה זה השקר האחד הזה - זאת התמונה; זה השקר הכי דומיננטי
בסיפור.

כמו שכבר ציינתי בפתיחה של הסיפור אני אשמח לכל תגובה שהיא, גם
אם היא לא ממש טובה. אני מסוגל לספוג גם עלבונות, יכול להיות
שזה מגיע לי... אבל יותר מזה, אני רוצה שאחרי שתקראו את הבלוג
שלי תיכנסו לסיטואציה שאני נכנסתי ותגידו לי אפילו מה הייתם
עושים במקומי...