שוב השמיים מתכסים באפור
עננת ערפל מתערבבת עם קור
עוטפת, סובבת חונקת אותי,
עד שאמות לא תעזוב אותי.
בעט שחור על נייר לבן
זה לא טיפוסי לאדם כל כך חייכן,
מתי הכל השתנה,
בצורה כל כך בוטה
משמחה לכאב -
מבכי של צחוק, לבכי של עצב.
שכחו מהכל, זו היתה סתם הרגשה.
זה לא אמת בכלל, זו בקושי בדיה,
אבל מאיפה זה בא?
אין לי מושג.
אבל זה שם איפה שהוא,
שחור ואפל, מוכן ומזומן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.