עמית בלום / בלי להביט לאחור |
אני בחיי אבוד
מעולם לא הייתי אדם אהוד
אנשים מביטים לפעמים שואלים
לא מבינים ולעולם אינם אוהבים
ממשיכים בדרכם מבלי להביט לאחור
ממשיכים והולכים בלי לעצור
עוזבים אותי עצוב מאחור
משאירים אותי שבור בלי כוונה לחזור
לכן אני בדרכי אלך
אצעד ובדמעות אהלך
אחפש מלאך שיגאל אותי
אחפש מלאך שישמע כאבי
אך בדרכי לא מלאך פגשתי
אל מלאכית שבכתה ניגשתי
לאחר רגע היא פסקה לבכות
ולפתע את ליבי החלה לאחות
הביטה בעיניי במבט כה תמים
ואז אלי היא שלחה חיוך מלאכים
חיוך כה מדהים
חיוך שיכול לרפא כאבים נושנים
חיממה היא את ליבי
וכך סתם לקחה את ידי
מגעה העדין כבל אותי אליה
וכשעזבה ליבי נשאר בין ידיה
ואז פרסה כנפיה
ועפה אל על ואותי השאירה מאחוריה
לא נשאר לי דבר
וכל מה שהיה כבר עבר
אפילו ליבי איננו אצלי
הוא אצל מלאכית שגם היא עזבה אותי.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|