"יוריקה!" צעק דוקטור קלמפטוף. "סוף סוף מצאתי את התרופה
הבלעדית ליתושים בצפון מזרח אוזבקיסטן".

האמת היא שבעקרון הייתי שמח בשבילו, ובשביל כל שאר האנושות.
רק מה, אני הייתי זה שינסה את התרופה הזאת לפני כולם.
זה לא זה שלא בטחתי בדוקטור הגאון , אבל עדיין פחדתי כי בסופו
של דבר אני הייתי שפן הניסיונות שלו.

בהתחלה לא ידעתי באמת למה אני נכנס. הייתי קצר בכסף לזמן מה,
לא דברים שממש הייתי יכול לשלוט בהם, אתם יודעים.
בכל מקרה ,הייתה מודעה בעיתון: "דרושים ארנבים להשתתפות במחקר
מדעי". השעות היו נוחות , והתשלום הייה גבוה בצורה מאוד מפליאה
, דבר שגרם לי להסס כמה וכמה פעמים לפני שלקחתי את העבודה.

בסוף הגעתי למסקנה שזה כנראה בגלל שהם חסרים ב"כוח אדם".
אחרי כמה זמן שגיליתי למה הכנסתי את עצמי הייה מאוחר מדי
לסגת.
בסופו של דבר התרגלתי לרעיון והיחסים ביני לבין הדוקטור נהיו
הדוקים יותר ומהיום אני חיית המעבדה האהובה עליו, ואני לוקח על
עצמי אחריות מלאה בקשר להשתתפות במחקרים מדעיים מסוג זה ,
נכון, האחריות היא גדולה, אבל אם אני לא אקח על עצמי לעזור
לשאר האנושות למצוא תרופת מרפא ליתושים בצפון מזרח אוזבקיסטן
אז מי כן?

האמת היא , שכל שנה הם מנסים לגייס מתנדבים חדשים: אוגרים
למחקר המלאריה, לטאות מברזיל לבעיית השפעת הטרופית , ואפילו
פילים בשביל למצוא פתרון לבעיית הזיהום במי השתייה.

ואף אחד לא מתלונן, כי הרי כולם מבינים שהם עוזרים לאנושות
כולה ושהרופאים וכל החוקרים יעשו הכל כדי שנחזור הביתה בריאים
ושלמים.
אבל מה, לפעמים יש תאונות, כמו בכל דבר כמובן, אך פה טעות של
מינון חומר לא נכון יכולה לגרם לארנב חמוד כמוני להגיע מהעולם
הזה לעולם הבא.
ואז גם נוצרות בעיות של מציאת ספונסרים ובעיות תקציב לציוד
מעבדה משוכלל וטוב יותר, ואז גם מתחילים להאשים את הממשלה בכך
שהם נותנים לחיות למות רק בגלל שהם לא מסכימים לתת תקציב
למעבדות מחקר שעושות הכל כדי למצוא פתרונות לבעיות שמעסיקות את
האנושות כולה...

אבל אני הרי רק ארנב, אני לא צריך לדאוג לכל זה,  הרופאים
והחוקרים צריכים לדאוג לבעיות מהסגנון הזה.אני יודע שהתפקיד
שלי הוא לעזור לאנושות כולה
וזה החלק שלי בנושא, אז ימותו כמה חיות בניסיון להגיע לתרופת
המלאריה, הרי בכל נושא צריך להקריב משהו.