אין דבר המשתווה לידיד אמת. מישהו שבידיו תפקיד את סודותיך
הכמוסים ביותר, מישהו שבידיו תפקיר את חייך ותדע שתישאר
בחיים.
מישהו שתשים עצמך כחוצץ בינו לבין הסכנה, אפילו אם זה יעלה לך
בחיים. זו ידידות יקרה מהיהלום היקר היותר בעולם, זו ידידות
חזקה מהשגשוגת החזקה בעולם, כזו שתעלה עליך חיוך רק מעצם
המחשבה.

אבל אי-פעם ניסית לשער מה יקרה אם הכל יתפוצץ? בסך הכל בגלל
איזו מריבה שטותית, או איזו מילה לא במקום. פתאום, הכל נעלם,
ולא משאיר שרידים. שוב לא תוכל לברוח למקום האהוב עליכם, לקן
הבטוח שתמיד יגרום לכם להרגיש טוב. כשהכל נעלם, הירח הופך שחור
ומכבה את הכוכבים במים. הראיה מצומצמת והאוזניים שומעות מרחוק.
כל מה שנשאר זה רק לשבת ולחכות, לצבוט את עצמך ולקוות שזה היה
רק חלום רע.
כך עובר לו הזמן, כל שניה - שנה, כשהפחד הכי גדול הופך למציאות
היאוש גובר. בין השקיעה לזריחה המחודשת עובר נצח. השעון ממשיך
לתקתק, חסר מעש, המחשבות סובבות ומאימות לתקוף אותך, הן רוצות
לפגוע בך. כך עוברת עוד שעה, ועוד שעה... עד שפתאום, כמו מתוך
משאלה, האור חוזר אל עיניך, הנעלם לא נעלם, כנראה שבכל זאת לא
קרה דבר, בסך הכל אי הבנה-קטנה.
אז מה כבר יכול להיות כלכך גרוע? מסתבר שהסיוט הנורא בסיוטים,
היה בסך הכל טעות קטנה, והטוב שבחייך חזר להיות כשהיה.
מה עוד אפשר לבקש? לא הרבה כנראה...