הפעם לא, את לא צוחקת
רק בוהה
בחורש האלונים המתחלפים
כהרף עין
בין רגלייך
הפעם את לא בולעת
את שתיקותייך
את נאחזת בכיסא
הקבור בין ניילונים דחוסים
ואוטמת את הרשע
שמתקרב עם רוח צפונית-מזרחית
הפעם את לא נרדמת
באמצע ההברה
הפעם לא נבלעת בין הכותרות המודפסות
וטועמת עוד דמעה מלוחה
משתיקה צווחה איומה
הפעם את לא שרה, ילדתי
ולא קופצת אל עבר פיו הפתוח לרווחה
של האריה
נעדרת שנים רבות
מעל פני האדמה
הדמיונות שיגעו אותך
"למה את מסתלקת?"
הפעם את כבר לא מנשקת
את לחיי האויב
לא נותנת ביס מהממתק של האיש הזר החולני
את אוהבת אותו
נורא נורא
את אוהבת אותו אהבה עזה
אך לא עוד
לא תחייכי עוד, לא הפעם, ילדתי.