אני רואה אותך אמא
שיערך החום העבה קלוע צמות
מעטר פנים רכות
סימני השמש השאירו חותמם
נמשים קטנים פזורים סביב אזור הלחיים
מאירים את עינייך
מבליטים ריסים עבים ארוכים

ואת יחפה מהלכת בשבילי הכפר
מכירה כל סלע כל עץ כל ניצן
חובקת את השדות הפתוחים בשתי ידייך
נושמת את אויר הפרדסים
ואת ילדה - ילדת כפר

ושעון הזמן לא מביט אחור
רק הולך ומתהווה

יד ביד עם אימך את הולכת בין עצי ברושים תמירים
אל בית קטן מוקף גדר ירוקה וגג רעפים
שם גדלת והפכת לאישה צעירה
שם קיבלת יד מנחמת ויד מנחה
וליטוף מיידים לבנות חמות אימהיות

והבית בו גדלת
לקח עימו זכרון אימך
ושעון הזמן לא יודע לחזור אחור
ושעון הזמן לא זוכר

ובדמי ימיה מתה אימך
תכריכים לבנים על מיטה בודדה
את שמונה עשר שנותייך היא לקחה עימה במותה
ואת נשארת חלולה
ריקה גם מזכרון אחד בודד
שלך ושלה

ושעון הזמן לא מביט אחור
רק הולך ומתהווה

וקול מרוחק קורא בשמך
וקול מבקש נגיעה
מבקש שתפרצי את גבולות ביתך
ותתורי אחריו פסיעה ועוד פסיעה
הנה הוא שם
מוחבא בפינת הרחוב
מבקש להתגלות מבקש חשיפה
ואת הולכת אחר הקול שקורא לך
מהססת קצת נרגשת
ילדת טבע סקרנית הולכת לחפש את הקול הבודד
שקורא לה בשמה

מוקדש לאישה שרוקמת איתי את ההווה.