ג. א. טלי / שירים נגמרים |
מחלתי תופת האש על יצועי
ודמעתי נמסכה בסדיני עשן הכחול
הנחתי נוצות נשמתי על מזבח
תוך להבות עיניי
טרשים מתפוררים בגופי
מבקשים חולות ומחילות
לבוא נשימה באפי
שחיי נולדו במותי
ומותי לא נולד חי
גוועתי בין העצים
בשמי הנכון
כשהגשם ירד
ועלים נשרו מרחמי
אישוניי מנקים העת אחר ריסיי המספרים
ועפעפיי נוהים אחר יגון
מפצירים בין ייחורי גבותיי
את תכריכי הקיץ המת
לבוא לקבורה
השמש שלא ילדתי מעולם
עולה כל שחר
מתוך המוות ואני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|