היה היה פעם ילד. קטן, צעיר, רך. רק במעט גדול מתינוק. תחילת
החיים. גדל ביפו. בית עני, אבל מאושר. גיל 13. בר-מצווה. קבלת
אחראיות של בוגר. משפחה מזרחית מסורתית. על פי הדת. סבא רב
ידוע. אמא בבית. אבא שובר מוסכמות. אבא בצה''ל. בן 32. קבע.
אבא בתותחנים. גאווה. לא לכולם. לא למשפחה, ריב גדול. קרע.
הולדת בן בכור. המשפחה משלימה. אבא עדיין בצבא. המדים על קולב
על דלת חדר השינה. סוף שבוע פעם בשבועיים בבית. בסיס צבאי.
חול, עפר ומבצעים. אחראי על 20 חיילים. קרביים, לוחמים,
מורעלים. בנים של אמא. טלפון בשתיים בלילה. הכל שקט. יפו, העיר
הדוממת. צלצול צורם. בכי, לוויה. יפו, העיר הבוכייה. אובדן
התמימות.
הגבר של הבית. בן 13. נשבע לצאת מן העיר העתיקה. יום מן הימים.
למד בבוקר, עבד בערב. בקושי ישן בלילה. 3 אחיות, ואמא. החיים
קשים, ולא הוגנים, כי למה אנשים שכל-כך לא מגיע להם מקבלים
כל-כך הרבה יותר? והמשפחה בדת. והאמא יוצאת לעבוד. לבושה
שחורים. אלמנה. מסומנת. הילד גדל. כבר לא ילד יותר. נער. בלי
נערה. כי המשפחה בדת. כי אין זמן, כי אין איפה, כי המשפחה
דתית. והוא לא מאמין. כי זה לא הוגן. כי הוא לא מוכן לקבל
שלאבד את אבא ולחיות בעוני זה גורל. כי אל שרוצה שאבא שלו ימות
לא ראוי לכבוד שלו. אז הוא עבד קשה. התקדם הלאה. צו ראשון.
בעייה, אמא לא מוכנה לחתום לקרבי. הוא לא שואל. היא נקרעת. היא
נכנעת. הוא מתגייס. טירונות. קשה. שוב חול ועפר. שוב מדים
תלויים על קולב על דלת חדר השינה. והוא מאושר. משרת את המדינה.
טירון מצטיין, קצונה ייעודית. תותחנים. המשך המסורת של אבא.
מבצעים. פעילות בשכם. חיים במדים. מברה מגובשים, חזקים,
אידיאליסטים. ''חיות''. כושר קרבי. שנינות. צחוק מתגלגל. שיער
שחור פחם. לחי שזופה מלוכלכת בעפר. עיינים כחולות נוצצות.
מרוצות. שפתיים של חיוך, עם טעם של אבק. בסיס בבור. אמא פעם
בשבועיים. בחודש. אולי כל שלושה. גיל 21. קבע. המשכורת עולה.
רגילה. שבוע של חופש מהצבא. חברים, מועדון, ציוויליזציה. מקלחת
בבית של אמא. לרקוד. מוזיקה אלטרנטיבית. שחורה. ברמן גבר יוצא
היחידה. מציע כוסית. מסרב. לא שותה. דופק ת'ראש בטבעי. 3 לפנות
בוקר. רוקד. רק אז הוא משתחרר. סוף כל סוף הוא... חי. רואה
אותה. כוכבת. הבלונדינית עם התלתלים. חייך, הסמיק, פינטז.
התקרב, הובך. רקד עד אור הבוקר. לקח את הטלפון. התקשר, התאהב.
חזר לצבא, והתגעגע. יצא שוב. את קולה שומע. היא מהממת. מרגשת.
מסעירה, חכמה, מושלמת. אמיתית. היא שם. עברו לגור ביחד. עזב את
יפו, העיר העתיקה. חיפה, כתובת חדשה. אושר, חיוכים, המון המון
שמחה. הגיע הזמן להכיר את המשפחה. שלו ושלה. עבר יפה, חלק.
ביחד כבר חצי שנה. גם היא קצינה. יומולדת 22. עוד מסיבה. טבעת.
הוא רוצה חופה. רוקדים. חיים. חוגגים שנה. עדיין לא שאל את
השאלה. מפחד. לא מוכן לקבל דחייה. החברה בבסיס מעודדים אותו.
שישי בצהריים, יוצא הבית. הם מאחלים בהצלחה. הוא לוקח אותה
לחוף. מטיילים. כמעט שעת זריחה. מדברים על החיים. על כל מה
שיהיה. גם שותקים. שתיקה יפה. אוהבת. רומנטיקה. נעצרים. השמש
עולה. היא רועדת, כי קר לה. שלהי אוקטובר. מה קורה פה? למה הוא
כל כך מתוח. הוא מסתכל בפניה היפות. בתלתלים שכל כך כבשו אותו
מהרגע הראשון. בידים האוהבות, שכל כך קרות בדרך כלל. בחיוך
העצל שעכשיו הוא רפוי. בעיינים הירוקות-אזמרגד הנוצצות. מסתכל
עליה. לאט לאט הוא מסובב אותה עם הפנים ליד. אוחז בידה. מנשק.
מבט מעריץ. היא מאושרת. מחוזרת. הוא מתרחק ממנה. מעט. אור
ראשון של בוקר. שבת בבוקר. החצאית הלבנה שלה מתנופפת ברוח,
עוטפת אותו כשהוא רוכן על החול. כורע ברך. אי הבנה אצלה
בעיינים. תקווה וחרדה אצלו. הוא מושיט יד לכיסו. מוציא דבר
קטן. שקית. הקלה בחיוכה. הוא נבהל. ממשיך על אוטומט. היא פותחת
את השקית. מוציאה פתק. חיוך ענק. פתק. "פיקניק של בוקר. 200 מ'
ימינה". הוא קם ונותן לה יד. הם רצים ברגליים יחפות על החול
הקריר. השתובבות. התעלות נפש. שם מחכה להם שמיכה משובצת על
הסלע. יאיר, החבר הכי טוב, הכין אותה מראש. היא פותחת את הסל
פיקניק. מוציא שתי כוסות שמפניה. שמפניה של הטבע. מיץ תפוזים
סחוט טרי (עדיין חמש וחצי בבוקר). מוזג לכוסות. הם שותים.
"לחיים!". מוציא אוכל מהסל. מאכיל אותה. מפנק. מגיש לה מאפין.
היא מפוררת. משהו מנצנץ. מה זה? בהתרגשות של ילדה קטנה בחנות
צעצועים היא מוציאה את הטבעת מהר ומביטה בו סמוקה, נרגשת.
"ורד. את לימדת אותי כל מה שאני יודע. אני לא מכיר ולא רוצה
להכיר חיים בלעדייך. אני לא יכול לדמיין יום בלי לשמוע את הקול
שלך. את חלום. את פנטזיה. את כל מה שתמיד רציתי ולא ידעתי
שקיים. כל מה שאיחלתי אליו בלי לדעת בכלל. בבקשה, אמרי לי
שהחלום שלנו לעולם לא ייגמר. בבקשה, אמרי שתהיי איתי עד יום
מותי. את כל מה שאני נושם. בבקשה, אמרי שתהי אישתי". והיא
שותקת. וחושבת. וצוחקת. מחייכת. מהנהנת. הם מתנשקים. נשיקה
אוהבת. fucking סרט אמריקאי. נוסעים לאמאבא ולאמא ומספרים.
כולם מאושרים. חוזר לבסיס. לשגרה. חודש עבר. אולי שלושה.
יומולדת 23 מתקרבת. פעולה לאותו יום מתוכננת. יוצא לחוץ. מראה
סמכותיות. מינימום סיכונים. מרגיש שאין דרך חזרה. נהרג. בום.
הפצצה. ושוב, טלפון בשתיים בלילה. שוב בכי, שוב דממה. עוד
הלוויה שהייתה אמורה להיות יומולדת.
כן, זה סוף רע.