בעוד רגע קט,
ותטרקי אחרייך את הדלת בזעם.
ואני אשאר יושב לי בודד
לאורם המעומעם של נרות,
אשר הדלקתי במיוחד עבורך.
ואז יחלו לעלות בי מחשבות,
שכבר חלפו ועברו במוחי לא פעם.
וארצה להגיד לך את אותם הדברים,
שכבר עזבו את שפתיי ללא טעם.
ועד שאתעשת, וארוץ אל הדלת,
אחרייך,
כבר כבו כל הנרות לאיטם
מפילים צללים כבדים אחרונים
על קירות מאפירים.
ובמסדרון החשוך
עומד עוד ריח של בושם מתקתק,
שהשארת כמזכרת אחרונה
בלכתך.