אחרי הכול,

אתה הוא השינוי שפחדת ממנו.

אתה השתנת,

ולא לטובה.

זו לא אני הייתי האשמה,
כל הזמן הזה

זה היית רק אתה.

האשמת אותי והכאבת לי,

השארת אותי פגועה ושבורה,

ועכשיו אני מבינה שזה אתה היית כול הזמן.
אתה ידעת שזה יקרה,

הגנת על עצמך.

רצית מישהי אחרת

ושיקרת לי,

כביכול ניסית למנוע ממני להיפגע,

אבל בעצם ריככת את המכה שלך, על-ידי הגוף שלי.

ואני האמנתי

כי אהבתי,

ואתה ניצלת את התמימות שלי

והמשכת לשקר.

ואחרי כל-כך הרבה זמן האמת יוצאת לאור,

ואחרי כל-כך הרבה זמן לא רק אני רואה,

אחרי כל-כך הרבה זמן גם הם רואים.
ועכשיו זה כבר לא אתה,
אלא דמות אפלה,
צל של מי שאהבתי.

ועכשיו אני מבינה,

וסוף סוף מתחילה להשלים,

למצוא את התשובה שחיפשתי,

עכשיו אני מצליחה לראות סוף סוף,

עכשיו אתה כבר לא מסתיר לי,

עכשיו אין לך כבר שליטה
ואני כבר לא הבובה שלך.

הייתי הקורבן במלכודת שלך
שנטוותה בדייקנות מופלאה.

עכשיו הצלחתי לברוח ממנה,
ועכשיו אני יכולה להתחיל לחיות...