שני רוזט / והוא אפילו לא יודע |
הוא פנה אליי
אחרי כל כך הרבה זמן
שחיכיתי
ציפיתי...
הוא ניגש לאט, בעדינות
ונתן ליטוף אחד ליד הלחי
ואני התחלתי לרעוד...
הצורה שבה הוא דיבר
גרמה לי להרגיש כאילו אין אף אחד בעולם שיישמור ויגן עלי יותר
ממנו.
וכך זה התחיל
הסיפור התחמם
ובסופו, ליבי כה דימם...
שערי נשר
וכך גם ידו
ליבי גווע
וכך גם נשימתו...
מוקדש לך, ואתה אפילו לא יודע...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|