פצעי האש של הסיגריה עוטפים אותי בהילת עשן
דרכה אני מנסה לתרגם חיוכים ומלים לשפה
שאוכל להבין
שרירי הפנים נחלשים ראשי
נשמט מטה
החוטים המותחים את גווי מתרופפים
אני מתקפלת
לולאת העשן שלי מתהדקת
כי אם כבר לבד
לפחות שתהיה סיבה טובה לשתוק
אני מביטה באצבעותיי רועדות, מתרכזת
בתחושת העשן בריאותיי.
אולי בור הזפת הנמוך הזה
הוא המקום בו גם אחרים ירחמו עליי.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בוקר טוב רחל.
למישהו מאיתנו
יש סרטן, וזה לא
אני.
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן"
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.