השעון בכיכר העיר כבר מזמן נעצר
כולו קפוא, קפוא וקר.

קפואים המחוגים, קפואים המספרים.
קפאו גם הימים, גם החגים, המועדים.

הוא קפא במן יום סגריר,
זה רק נראה סתם עוד יום בהיר.
יום רגיל לכאורה, מה כבר קרה?
אבל השעון נעצר, הייתה לו סיבה.
הוא בחר לעצור, לעצור מבלי נוע.
כן כך בחר השעון הפגוע.

הוא נפצע בליבו, עמוק בתוכו.
לא פצע ממשי, אך כואב ואישי.
הוא נעזב ונשכח, על ידי ההוא שברח.

וכך השעון הפצוע, ממשיך לו בלי נוע.
הוא מחכה שיחזור ההוא שברח.
שיחזור ואותו אל חיקו יקח.

הו אז הוא יתחמם וכבר לא יהיה לו קר.
הוא יפשיר מחדש כולו מאושר.

יפשירו המחוגים, יפשירו המספרים.
יפשירו הימים, החגים והמועדים.

היום יחזור להיות יום בהיר
וייתפשטו שמועות בכל רחבי העיר,
השעון הפשיר! השעון הפשיר!!

אפשר לשמוח ולרקוד,
ההוא חזר ולא יברח עוד.