זה היה באחד מערבי חנוכה שנה שעברה, נר ראשון אני חושבת,  אבל
כבר לא ממש זוכרת.
זה היה קצת אחרי חודש שהיינו ביחד, ואתה אמרת שתכין לי ארוחה,
ואני אמרתי שאני אבוא רק אם תכין לי סופגניות ולביבות.
צחקתי כמובן, אבל אתה לקחת את זה בשיא הרצינות והכנת לי לביבות
חצי שרופות וסופגניות קטנות כאלה בצורות מוזרות.
בשעת ערב הגעתי אליך ואתה בדיוק עמדת במטבח והכנת רוטב עגבניות
לפסטה ואני באתי ועזרתי לך לתבל, ואח"כ רק עמדתי בצד, מסתכלת
עליך, חושבת כמה מזל יש לי וכמה טוב לי איתך.
הכנת הכל וערכת שולחן ובדיוק עמדנו להתיישב לאכול, ואז בדיוק
אמא שלך הגיעה הביתה ונורא שמחה על זה שאתה כזה חמוד שהכנת
ארוחת ערב, והחליטה להכין סלט לארוחה, כי "מה זאת ארוחה בלי
סלט?!"...
וככה הדלקנו נרות בחנוכיה וישבנו לארוחת ערב שהייתה אמורה
להיות רומנטית- אתה ואני, אמא ואח שלך, ואתה מנסה להעמיד פנים
שהכל בסדר אבל עם פרצוף מבואס. ממש לא טיפוס רומנטי אבל ניסית
בשבילי, וכשניסית אמא באה והרסה את הרגע. אפילו לקחת נרות מחבר
שייעדת לאחרי הארוחה, כי לא היו לך- אתה ונרות ורומנטיקה בכלל
לא ממש הולכים ביחד...
למרות שכל מה שתכננת נהרס, עצם המחשבה והרעיון נורא נגעו לי,
ומבחינתי זה היה מושלם, וגם כשישבנו עם המשפחה שלך לאכול
והתחיל דיון או יותר נכון נזיפות של אמא שלך באחיך על זה שהוא
נוהג מהר מדי ולא נזהר מספיק, פשוט ישבתי, הסתכלתי עליך
וחשבתי, כמה מזל יש לי- שיש לי אותך.