|
ברכבת הזו
יושבת במושב האחורי, עם המסטיק על הכיסא
מול החלון מוצף האדים, שחרטו עליו לב.
מאחורי כולם.
ומאחורי אף אחד.
הרכבת נוסעת ונוסעת
החיים נמשכים.
אך לא בשבילי.
מסתכלת החוצה מדי פעם - עץ, שיח, כבשה לבנה
ואני נשארת במושב שלי - כדי לא להשתגע.
נשארת בתנועה.
קדימה וקדימה.
לא עוצרת לשנייה.
לא מסתכלת אחורה.
כל הזמן עייפה... רוצה רק לישון
כל הזמן עושה טעויות... ולא מצליחה מהן ללמוד
נשארת למות בפנים
כשאף אחד לא רואה
כך עוברים לי הימים... הלילות... החיים.
אני לא כאן.
והרכבת נוסעת...
נוסעת... |
|
|
סת, הרבה זמן לא
ביקרתי כאן,
רציתי לברר מה
שלומכם?
קצת חשוך פה,
איכס, גוויה,
ועוד גוויה.
ארגנטינאי?
פולני? מה עשו
לכם? מיכלי,
בתנוחה הזו הרגו
אותך ועוד עם
ברוקולי? לא
תימנייה, דברי
אלי. מישהו?
מרגל? מבקר?
הצילו! מה זה
הדבר הירוק הענק
הזה?
חצי תימני יוצא
מהארון (קבורה,
שלא יהיו
טעויות) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.