לזלמן היו מכנסיים,
הם אבדו לפני יומיים,
נעלמו הם במטבח
הוא היה עצוב כל-כך;

חיפש אותם בארון וגם בפח,
ורק דבר אחד שכח:
שכאשר אכלו במסעדה,
והוגש "מעדן בטעם חציל",
הבטיחה אשתו שתכין לו גורמה
שיהיה לו טעם דומה.

בערב, כאשר הם הסבו בביתם לסעודה,
היה לאשתו חיוך שכולו חידה:
"נחש ממה הכנתי את הפשטידה?"
הוא חכך בדעתו אך את התשובה לא ידע.

"הטעם קצת מוזר " הוא אמר;
נעלבה היא מאד וגילתה את סודה:
"הכנתי ממכנסייך גורמה שלטעם חציל הוא דומה,
ואולם לא תזכה למנה נוספת בטרם תאמר לי "תודה".