[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תומאס בלנקו
/
סידורים (פרק ד)

פרק זה היה אמור להיות בכיכובו של הכהן האהוב עלי, הלורד
גונדרק תורטורה, שאותו כבר יצא לך בוודאי להכיר בפרקים
הקודמים. אולי הסיבה שאני כה מחבב אותו, נעוצה בהיכרות שלי
אותו - לא הארוכה ביותר (אורין), לא החזקה ביותר (מורגן), אך
ללא ספק המרתקת ביותר. יש איזשהו קסם בחיוך שלו, שפשוט שובה את
הלב בקורי-עכביש דביקים.
בפרק זה רציתי לשלוח את הלורד הרשע למסע קניות היסטרי בעיר
החדשה. הייתי רוצה מאוד לעקוב אחריו במשך בוקר שלם אחד, אבל
אינני רוצה להזניח את שאר הגיבורים.
במקום זה אציג לפניכם מישהי שחלקכם כבר מת להכיר. מקרוב. אבל
לפני שהחיוך הממזרי משתלט על פניך, אני רוצה להבהיר שישנם
אילוצים מסוימים. מתישהו במהלך הבוקר הזה גונדרק חייב לקנות
לעצמו חליפה חדשה. לאחר מעלליל-אמש הוא בוודאי יתעורר מאוחר.
אז בינתיים קבלו את קסנדרה, הלוחמת הכי מתוקה באומרה.
לתאר את קסנדרה זו משימה קשה, אם כי לא בלתי אפשרית. יש אומרים
שתמונה אחת שווה אלף מילים. נראה לי שאתחיל להתפתח בתחום אמנות
הצילום. לתאר את קסנדרה זה כמו לתאר את הגלידה הכי טעימה. נסו
לדמיין את הגלידה האהובה עליכם. . .
לא קשה, נכון?
עכשיו נסו להסביר למישהו למה זו הגלידה הכי טעימה.
מסובך קצת לא? קשה יותר מלגרור אותו לדוכן הגלידה הקרוב ולתת
לו לטעום.
ברשותך אלבש למשך כמה רגעים את כובע המצחייה המגוחך של מוכר
הגלידה ואנסה למכור לך את טעם החודש: קסנדרה.

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שפגשתי אותה, כשהייתה רק ילדה
צעירה.
באותם ימים הייתי שכיר חרב בצבא הנסיך ארגון, צבא פרטי של
לוחמי עילית, שהטיל אימה בכל רחבי אומרה. החל מערי החוף
המערבי, דרך המישורים של מרכז אומרה ועד לחוף המזרחי בחבל
פלורידה שבדרום - שם פגשתי את הנערה.
קבוצה של לוחמים בפיקודי נשלחה לאתר את מחנה האויב, צבא מקומי
של שכירי-חרב ושודדים. בצהרים תצפיתן זיהה כפר שוקק חיים בעמק
שבו היה הקרב צפוי להיערך. שלחתי צוות להודיע לאנשי הכפר,
וראינו אותם מסתלקים בבהלה מהמקום ונודדים להר בקבוצות. היו שם
משפחות שלמות: זקנים, מבוגרים, ילדים צעירים ותינוקות. הם לקחו
אתם כל מה שיכלו להעמיס על בהמותיהם ועגלותיהם.
השארתי צוות של סיירים להשקיף על האזור בלילה. אחד החיילים
העיר אותי והודיע שצבא האויב מתקדם לכיוון הכפר. ראיתי ענן אבק
עולה לאור הירח מכיוון דרום. התצפיתן שלי ניחן בראיית לילה
מעולה - סבתו הייתה אלפית. הוא ראה דמות קטנה מתקרבת לכפר
מכיוון מזרח, מההר. בוודאי נער צעיר מהכפר ששכח משהו בבהלת
הפינוי. היה מאוחר מדי, לא יכולנו להציל אותו. פרשי האויב
נכנסו לכפר מדרום. הוא לא הבחין בהם. הוא ניגש למכלאה והוציא
משם פוני לבן שנשכח בפינוי. הפרשים כיתרו אותו. ידעתי שהוא
אבוד. לא יכלנו לעשות דבר. הם לקחו את הפוני וכלאו את הילד
בתוך בית גדול במרכז הכפר.
חזרנו למחנה כדי להיערך לקרב. ארגון החליט לדחות את ההתקפה
בארבעה ימים, כדי לקבל את חסות החשכה ולהגביר את גורם ההפתעה.

לאחר ארבעה ימים תקפנו בשעת לילה. הקרב היה קצר ומהיר. הצלחנו
להפתיע אותם. רוב חיילי האויב ישנו בבתי-הכפר העשויים עץ.
ארגון ציווה לירות חצים בוערים על גגות הכפר. תוך זמן קצר
הדליקה התפשטה בכל האזור. צבא האויב התפזר לכיוון דרום ולכיוון
מזרח. חיסלנו כשליש מהם - מאתים איש. לאחר כיבוי השריפות הקמנו
מאהל בעמק סמוך לכפר ההרוס.
בערב למחרת הקרב שמעתי שמועה על נערה שמיודדת עם החיילים.
עשיתי סיור בלילה וגיליתי באחד האוהלים חבורה של חיילים
שמארחים את הנערה הצעירה. בכניסה לאוהל עמד שומר, שהציץ פנימה
מדי פעם. הוא ראה אותי והסמיק. 'מה קורה שם חייל?', 'קצת
פעילות לילה קפטין. . . אתה יודע.'
נכנסתי לאוהל וחשכו עיני. חבורה של חיילים נאספה סביב מיטת-שדה
מאולתרת. כולם צפו באחד מחבריהם רוכן וגונח מעל ילדה צעירה -
ללא ספק אותה דמות שנצפתה לפני ההתקפה.
פקדתי על החיילים לזוז צעד אחד אחורה, 'ילדה - מה שמך?',
'קסנדרה,' היא בכתה. 'קסנדרה - אני קפטין תומאס מצבא הנסיך
ארגון,' אמרתי לה, 'אף אחד מהאנשים האלה לא יגע בך יותר. אני
מצטער על מה שקרה לך. את עכשיו תחת חסותו של הנסיך ארגון ושלי.
אני מבטיח לך שכל עוד את תחת חסותי - לא תפגעי.'
אז פניתי לחיילים - היו שם עשרה, 'חיילים אני יודע שקשה לכם
בדרכים הארוכות בלי אישה, ועשיתם עבודה מצוינת בשדה הקרב -
אחוס על חייכם הפעם. דעו לכם שהמעשה שעשיתם הוא בלתי-נסלח. אם
אחד מכם יניח את טלפיו על קסנדרה שוב, אני אקבור אותו חי במו
ידיי. הישמרו.'
כאות לאזהרתי חתכתי פיסה מהאוזן הימנית של כל אחד מהחיילים
שהיו באוהל.
ארבע שנים מאוחר יותר, כאשר הילדה קסנדרה הפכה ללוחמת מיומנת
תחת הדרכתי המסורה, נתתי לה זוג חרבות עתיקות שהיו ברשותי,
וסיפרתי לה על הסימן שחרטתי באוזני החיילים. רוב החיילים האלה
כבר עזבו את הצבא של ארגון ועברו לחיות ברחבי היבשת.
קסנדרה חיסלה ארבעה מהם באותו יום - אלה שעוד שירתו בצבא.
למחרת היא יצאה לחופשה של שנה. בתום השנה היא חזרה אלי עם שש
אוזניים רקובות בתוך צנצנת זכוכית. כולן היו מצולקות בצורה
דומה.

פונדק חוד הלהב התעורר. הוא הביט סביב, אבל היא לא נמצאה. החדר
המשותף שלה ושל אורין היה ריק. בשולחן הקבוע שלהם ישבו שניים.
האחד גביש בזלת עתיק המכונה אורין 'התער', והשני גוש-דת מסור
אשר שמו באומרה: מורגן בן-קלר. הפונדק שאל אותם: היכן נעלמה
היפהפייה?
היא הלכה לראות את המכשף גולדור בעניין דחוף ביותר, השיב אחד
מהם.
הגעתי למגדל העתיק של מסטר גולדור. הקשתי על הדלת מספר פעמים,
והמשרת הנאמן בורסי ענה לי: מי שם?
זה המלאך סוד בן-תאים, אמרתי לו, היכן הקסנדרה?
הייתה והלכה.
לאן?
לא יודע.
מה רצתה הקסנדרה? חמקמקה כנחש!
גולדור והיא דיברו, אני לא הקשיב.
הטבעת! כמובן! הודיתי לבורסי האומלל מקרב לבי, ומיהרתי לשוק.
בעיר החדשה ישנם מספר שווקים. הגדול שבהם, שנקרא השוק החופשי -
היה לו המזל לארח את הלוחמת-שלי, סליחה על הביטוי.
בין עשרות דוכנים צמאי-בצע, תריסר חנויות זעירות, שישה כייסים
בלתי-נראים, שלוש במות של קוסמים (אחיזת-עיניים אם תשאלו אותי)
וליצן על קביים, התנהלו חיי המסחר בשוק. חיים עשירים וצבעוניים
הם היו, מלאי הרפתקה, מתח ותעלומה. נוזל החיים היה הזהב, והוא
זרם בשפע באותו בוקר.
הלב הסוחר שהניע את הזהב במרץ כה-רב הפסיק את פעולתו לרגע אחד
על מנת לחזות בה. הבודדים שהכירו את שמה לחשו אותו ביראה:
קסנדרה . . . קסנדרה. . .
ראיתי את רעמת צמותיה השחורה מרחוק, שעה שניגשה לעשות עסקים עם
אחד בר-מזל בשם פייר. מעיל הקשקשים השחור שלה עטף את גופה
בקנאות, כמו מאהב הרוצה לחבוק את אהובתו בכל אבריו, אך לא
מצליח לכסותה לגמרי. יד ימינה נחה על הדוכן, ואילו השנייה אחזה
בלי-משים בידית הפגיון שבחגורתה.
הלהב הארוך שרכב על גבה - חודו ליטף את ירכיה החלקות בכל
הזדמנות אפשרית. אני לא מאשים אותו. להיות קשור לגבה של
יפהפייה שכזו כל העת, לישון אתה באותו חדר, אך לא באותה המיטה.
. . אני הייתי מאבד את דעתי.
איזו טבעת את מחפשת גבירתי? חקר פייר. הוא ניסה לשמור על
קור-רוח, אבל ההתרגשות ניכרה בקולו.
קסנדרה חשפה את הטבעת שהקיפה את אצבעה הרביעית על יד שמאל -
אותה יד קטלנית, שאת מניין קורבנותיה כבר מזמן איבדתי. יש לי
הערכה גסה של שתי ספרות: שלושים לפחות (למען ההגינות - יד
ימין: חמישים). זו הייתה טבעת זהב נאה, עם עיטור של פגיון
בראשה.
עיניו של פייר רפרפו ופיו נפער ונסגר לסירוגין. המילים חששו
לצאת מגרונו, שמא מישהו ישמע אותן והלוחמת - אם אכן הייתה זו
לוחמת - תעקור את לשונו.
מה אמרת?
הליגה. . ? את קוס-- . . .את קוסמת?
אל תהיה מגוחך! אני נראית לך כמו קוסמת?
אבל הטבעת?
מתנה מידיד ותיק, שפתיה נעו בקצב של ריקוד חושני.
מה את רוצה?
עוד שתי טבעות.
כמו שלך?
בדיוק.
זה בלתי אפשרי! פייר לא איבד את חוש המיקוח שלו למרות שחושיו
האחרים כבר הפסיקו לתפקד כרגיל.
מה זה?
בלתי אפשרי?
כן.
בלתי ניתן לביצוע.
ואם אתן לך עשרים מטבעות זהב. . .
כמה?
שלושים זהובים.
זה יהיה קשה. . .
אגלה לך סוד פייר. קסנדרה נשענה קדימה עם ידיה על הדוכן,
וליקקה את אזנו בלשון רטובה. היא מצצה את התנוך ולחשה ברכות:
מחר בערב אגלה לך עוד סוד כזה, אם תשיג לי את הטבעות.
פייר שקל להעלות את המחיר עוד קצת, אבל חוש השרידות שלו יעץ לו
להישאר על שלושים, תענוג לעשות אתך עסקים, קסנדרה.
תודה פייר. הנה מקדמה קטנה עד מחר בערב. שבע מטבעות זהב זרמו
בקור-רוח לכיסו העמוק של פייר.
המשכתי לעקוב אחרי זוג רגליה הארוכות, שמצאו לנכון ללטף האחת
ת'שנייה בכל פעם ושעל. מגפיה נקשו על אבני הרצפה של העיר החדשה
בהחלטיות קולנית. הידיים שלה (אני בכוונה לא משתמש במילה
חטובות, כי זה ממעיט מערכן. התואר המתאים הוא קטלניות, אבל יש
לזה צליל משונה) התנודדו לצידה בריקוד קצבי.
מקצה הרחוב הגיע שוטר לבוש מדים, בין שתי כפות ידיו מתחככת
הזדמנות פז להנציח תגובה ספונטנית של הגבירה. היא עברה לידו
כאילו לא היה יותר מפרחח צעיר.
ווואו! חכי גברת! עצרי במקום!
כן אדוני השוטר? היא סבה על עקביה ופנתה אליו בחיוך.
אדוני השוטר לקח פסק זמן כדי לאפשר לעיניו לבחון את גופה
המושלם. הוא מצא רק פגם אחד: יש לך אישור לנשיאת כלי נשק?
לא.
את מודעת לכך שאסור להסתובב כאן עם נשק?
כן.
ובכן?
מה?
יש על גופך שלושה להבים חדים לפחות.
כן שלושה. לא יותר.
יש לך שתי ברירות, השוטר כחכח בגרונו: האחת למסור לי את כלי
הנשק שלך, השנייה לבוא איתי לתחנה.
פספסת עוד כמה.
את מתנגדת למעצר, גברת?
עדיין לא, אדוני השוטר, אבל פספסת עוד כמה אופציות. רוצה לשמוע
ארבעה מהן?
השוטר גירד את מצחו והנהן בעצבנות.
אחת: אתה לא ראית אותי, אני לא ראיתי אותך. שתיים: אנחנו
נכנסים לקרב ואני פוצעת אותך. שלוש: אנחנו נכנסים לקרב ואני
הורגת אותך---
די! זה מספיק! את לא תגיעי לשום מקום עם דיבורים כאלה. בואי
איתי לתחנה. מיד!
אבל עוד לא שמעת את האופציה הכי טובה.
בואי לתחנה, ותספרי לי בדרך---
אתה לוקח הפסקה ואני מזמינה אותך לחדר שלי.
השוטר נעמד במקומו ושקע בתוך מבטה הירקרק למשך כמה רגעים, שוקל
בזריזות את הצעתה. לבסוף יד הגורל סייעה לו בהחלטתו ושני
שוטרים נוספים נקלעו לאותו רחוב. הוא יתחשבן עם אותה יד גורלית
מאוחר יותר, אם תהיה לו הזדמנות. הוא סימן להם להגיע אליו, חכי
פה רגע גברת. מיד ניקח אותך לתחנה.
היא חייכה בנימוס וגירדה ברעמת הצמות השחורה שלה, אאאההההה
תודה רבה. . . אבל אני לא מעונינת לבוא.
התנגדות למעצר! היי! בואו הנה מהר! השוטר הצטעק.
שני חבריו הגיעו בריצה מהירה. אמנם מהירה, אבל לא מספיק.
קסנדרה נכנסה לפעולה. היא חמקה בכפיפה ממכת חרבו הקצרה של
השוטר, והניפה את החרב הארוכה בקשת מעלה-מטה. החרב של השוטר
נחתה על הרצפה ביחד עם חצי מכף ידו. פריקה מהירה! בדיוק כמו
שלימדתי אותה.
צעקתו של השוטר הפצוע זירזה מעט את שני עמיתיו למקום האירוע.
כאשר הם הגיעו הלוחמת כבר נעלמה.
קסנדרה נכנסה בריצה לתוך 'חוד הלהב'. אני נשארתי בחוץ כדי שלא
למשוך תשומת לב. השיחה שהתקיימה בין שלושת החברים החדשים,
אורין, מורגן וקסנדרה, הייתה בוודאי שיחת חולין, אם בכלל
התקיימה. בכל מקרה איננה ראויה להיזכר כשיחה משמעותית. עבדכם
הנאמן הוא בר-מזל. אני יכול למצוא עניין בביצה של תרנגולת -
רגילה ככל שתהיה - בתנאי אחד. עלי להפעיל את הדמיון. ביבשת
אומרה הנפלאה הכוח הוא בדמיון.
כעת אהפוך את ביצת שיחת-החולין לביצה של דרקון אדום. אנסה
לחטוף אותה מבעד לציפורני האימה של אמה בזהירות לבל תשרוף את
שערות ראשי.
אני חושבת שמישהו נדלק עלי. . . קסנדרה מרחה את קולה המתוק על
אוזניו של אורין.
פרצופו האדיש התאבן ולבש ארשת של חשיבות עצמית: הוא? הוא הביט
בי מבעד לקיר! לא יתכן!
הייתי בשוק עכשיו.
מה קנית? חקר אורין - או שמא היה זה קולו העבה של מורגן?
קניתי את ליבו של רוכל חתיך בשם פייר. אה, דרך-אגב, מורגן אני
צריכה 30 מטבעות זהב.
היא חשפה את הטבעת? בשלב כה מוקדם? זה קצת משנה את תכניותיי,
אבל אחרי הכל - אני הכנסתי את עצמי לבוץ הזה.
למה?
הפתעה.
מאיפה הטבעת קסנדרה? זה של הליגה.
אסור לי לגלות מאיפה הטבעת, אבל הגעתי לסיפוק מדהים בעזרתה.
מחר בערב נאסוף שתיים נוספות מהשוק. בעזרתן נוכל לגמור בארמון
בלי הרבה בעיות.
ששש! שקט. . . לא לדבר על זה כאן. הפונדק שומע והוא כל-יודע,
מורגן הזהיר, תני לי נשיקה קסנדרה.
מה? כבר הספיק הנחש הזה? מתי? ליל אמש? כשעקבתי אחרי גונדרק?
זה בטח הדמיון שלי עובד שעות נוספות. לא יתכן שהוא מנשנש אותה
על הבוקר כך סתם בלי סיבה. כנראה לא שמעתי טוב: תנסי להירגע
קסנדרה. כן! זה יותר הגיוני.
אני רוצה לעלות למיטה בחדר . . . אורין אתה בא לשכב איתי?
ממזרה קטנה.
הגמד הביט בידידו הכהן, והם החליפו זקנים בחיוך. אורין לבש את
זקנו האדמוני של מורגן - קצוץ לפי שיא האופנה, ומורגן עטה את
השיח חסר הצורה של הגמד, שכיסה חצי מחזהו המשוריין. איך התבצע
החילוף? אינני יודע. למה התבצע? יתכן שאין סיבה הגיונית, אבל
אם אחפש חזק. . . אולי הם חשבו להערים על הלוחמת שלי, או שמא
חמדו לצון?
בדמיוני הפרוע יבוא מורגן-התער לחדרה של הלוחמת, כאשר הוא מדדה
בתחינה על ברכיו, ואילו אורין-בן-קלר יזקוף את מלוא קומתו
הקטנה וישאף אוויר מלוא-חזה ויתהלך כאדם מן השורה: נמוך
להפליא, אבל חמוש בזקן אופנתי ובסמל קדוש של כוהנים. אז יכנס
מורגן-התער לקסנדרה, לחדרה זאת אומרת, ויבצע בה את זממי, כלומר
את זממו. . .
מתוך ביצת הדרקון האדום שגנבתי בקע דרקון צעיר ואדמוני, שלהבת
צבעונית בתולית צרבה את שערות ידי, והוא נשך אותי קצת. לא חזק.
. . אבל אצל דרקון אם זה חזק, אז כבר לא מרגישים. האדומים הם
הכי שובבים. כשאני משתמש במילה שובבים, אני מתייחס לצעירים
שביניהם. כעבור שנה השובבות הופכת לזדוניות, וכעבור שנתיים
לאכזריות, וכעבור שנים רבות היא הופכת לרשעות צרופה, ולבסוף
היא הופכת למוות: מוות קצר ומהיר, מוות שורף, מוות ארוך
וממאיר, או מוות עורף.
קשקשיו הטריים הבריקו ככרבולת של תרנגול מיוחם. ניביו הארוכים
גיששו אחר משהו ללעוס, לטרוף, לבלוע! אצבעותיי היו בסכנה. הוא
היה יצור מרושע מאין כמוהו (זדוניותו עלתה כמעט על זו שלי),
אבל הוא גם היה חמוד מאוד. נתתי לו לעוף. . .

ערכתי בדיקה כדי לברר אם הלורד גונדרק תורטורה הקיץ משנתו, ואם
כן האם יצא החוצה? לא התאכזבתי. הנחש יצא לסיבוב בעיר בדיוק
לפי השערותיי. הגעתי לחנות הבגדים מעט באיחור, בדיוק בזמן
לראות אותו בפעולה.
הוא ענד חיוך ידידותי למחצה, והתבונן בקפידה בישבנה של נערה
צעירה, שראשה וידיה פשפשו בתוך ערמה דשנה של פרטי לבוש ישנים.

לאחר כמה משיכות וחיפושים הציץ ראש פרוע עם זוג עיניים בוהקות
בתקווה: זה טוב אדוני?
מצוין.
היא החזיקה בידה את החלק העליון של חליפה שחורה חדשה, שהתאים
כמעט במדויק למכנס שרכב על כתפו של הלורד מגרניה.
גונדרק הרים את החליפה על גופו ושאל האם היא מתאימה לו.
זה בדיוק אתה.
אפשר למדוד בכל זאת?
בוודאי, בוא אחרי.
היא הובילה אותו לחדר קטן וחשוך שבו ניתן למדוד בגדים בפרטיות,
אין פה אור. . . חכה, אביא לך מנורה.
גונדרק הנהן בראשו. מוחו כבר החל לטוות רשת מקורי הרשע הבלתי
נראים. הוא הניח את המטה בכניסה לחדר החשוך ולחש בשמו. המטה
נעור לחיים, קליפתו הייתה לשכבה של עור צהבהב חלקלק, ותכנו היה
לגוף בשרני וארוך בעל ראש לטאי עם עיני חתול ענקיות, פסססססס .
. . לשונו, שהתפצלה לשניים מרוב סקרנותה, רקדה ברשעות - חוקרת
את האפלה.
הפרפרית הצעירה נכנסה לחדר. שם ציפה לה חיבוקו המסור של מאהב
חלקלק נטול-רסן. הוא ליטף את רגליה בשקדנות, וטיפס מעלה-מעלה
לעבר מתניה. הוא המשיך לחבק אותה עד ששבר צלע אחת מתוקה ורכה
בקול פצפוץ עצמות פריך. לאחר דקות ארוכות של מאבק היא נפלה
לרצפה, ומצאה את מותה בתוך לוע חם מלא תאווה רעבה ודביקה. תוך
כמה רגעים הנחש חזר לצורתו המקורית - מטה עץ ליבנה מדושן עונג.


כאן עלי לקנח את הפרק - בשיאו. לצערי אין עוד זמן רב עד אמצע
החודש, ימים ספורים בלבד למעשה. והעלילה עדיין לא נפרסה
במלואה. אם תרצו להשוות אותה לבניין רב-קומתי, שבו אתם מבקרים,
אז אתם כרגע במסדרון הראשי של הקומה הראשונה, פוסעים בבטחה
לעבר החדרים האפלים של הקומה, בהם איש מלבד המלאך הפרטי שלכם,
סוד בן-תאים, לא ביקר מעולם.
ללא מפה - הקומה הראשונה עלולה להיראות מבלבלת. לכן אשרבט לכם
בזריזות מפה המכילה את כל האזורים היותר מוכרים והפחות מוכרים
בקומה.
חדר הכניסה הקטן הוביל אתכם לחדר רחב ידיים, אשר גודלו אינו
עולה על ארגז תפוחים רקובים. מיד אחר-כך - מסדרון צר וקסום,
שבקצהו הוטלו באכזריות שלוש גופותיהם של בני משפחת פרקינס.
רובכם מיהרתם וסגרתם אחריכם את הדלת כדי שלא להריח את הביאוש,
ואז בוודאי מצאתם את עצמכם בחדר הזה, שקצהו האחד נוטף גלידה
ודבש, ומצדו השני נודפת צחנתו הכבדה של שר המוות.
ובכן, קוראים יקרים, לפנינו דרך לא קלה. אני פותח עכשיו דלת
למסדרון צר וארוך, שדרכו ניתן להציץ קדימה עד לחדר האחרון כמעט
של הקומה. החדר הקרוב צבוע אדום. בפינתו האחת מונח ארגז תפוזים
ובשנייה אמבט רחצה. חדר אחר מריח מניחוחות האהבה המתוקים,
ובחדר ממול מתנפנפת בשגרתיות גלימתו של שר המוות הנורא. ממש
מולי עומד חלון מרוחק - פתוח למחצה. בעוד ימים ספורים יחלוף בו
הירח המלא של שמי העיר החדשה, וכולנו נציץ בו בחלחלה, כאשר
אורו יחשוף באכזריות את סודות הקסם העתיקים. לא יעבור זמן רב,
וירח נוסף יעבור בשמיים מלווה בעוד ירח ועוד אחד - כולם מלאים
ועסוקים במשימותיהם. לא נטריד אותם בשאלות, אלא ניתן לאורם
להישפך על העיר החדשה.





<<
משטרה (פרק ה)
:אבה קלחה
סטיבן פרקינס (פרק ג)
:םדוקה קלחה >>




loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תצביעו לי

אחלה בחירה

אלכוהול חופשי

ממשלה סבבה

ים כוסיותונים
(מחקי את
המיותר)


הקמפיין של
המרגל הלא מועיל
לראשות הממשלה


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/10/01 5:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תומאס בלנקו

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה