היא כל כך קשה, כמעט בלתי ניתנת,
שקט לפניי סערת רגשות,
רגע לפניי שהיא מתעצבנת.
לשאוף לה את האוויר על סף גניבה,
שתרגיש כמה אני חנוקה.
אולי רגע לפני התגובה,
תבין רגע של מצוקה.
אבל לא...
היא מעדיפה לפגוע בדיוק במטרה,
והיא מכוונת לאיפה שהכי כואב.
ואם היא מחטיאה,
היא מכוונת אל הלב.
יורה לעברי את הרע הזה
עד שאי אפשר להסתכל עליה.
מאיצה פעימות בחזה,
מסתתרת מפניה,
רק בכדי לא להצטער,
על דברים שלא ניתן להשיב.
לא יכולה לדבר
לא מצליחה להגיב
רק שיגמר...