היום יש לך יום הולדת אימא. מהבוקר את מהדהדת בראשי, צצה פתאום
ונעלמת לתוך העיסוקים והטרדות היומיומיות. גופי נוצק אל תוך
תנועותיך כמו נוזל סמיך. הכיפוף של הגב לכיור, הזדקפות העורף,
הכיווץ של השכמות, טלטול הידיים, הפשלת הבטן, כל הבעות הפנים,
כל תנועת שריר, כולם כפופים לעריצותך הבלתי נתפסת. אימא. את
אמנם הלכת אבל אין לך שום כוונות לעזוב.
אני עומדת עירומה מול הראי, מרימה את יד ימין לגובה הכתף וביד
שמאל מטלטלת את ה"דגלים" שתלויים על הזרוע, מרימה את הבטן
המשתפלת וממששת את הירכיים. בערך פעמיים בשבוע היית מעמידה
אותי למסדר. היית בוחנת אותי בדקדקנות, מחפשת פגמים וכמעט תמיד
מוצאת משהו. את צריכה להפסיק עם המטוגנים, אין לך צורה של
אישה, את צריכה להוריד איזה תשע - עשר קילו, גברים אוהבים
רזות, אם לא תטפלי בעצמך תישארי בלי אף אחד, או שתמצאי איזה
גמד קירח עם משקפיים. לא חבל, יש לך פנים יפות, כמו שלי...
היום בדרך הביתה עברתי ליד חנות תיקים וראיתי תיק שהיית אוהבת.
בדיוק הסגנון שלך, אני אפילו לא יודעת להסביר למה. לשניה ראיתי
את עצמי נכנסת לקנות לך אותו, מבקשת לארוז אותו למתנה ולצרף
פתק החלפה, כי את הרי אף פעם לא היית מרוצה מכלום.
אני זוכרת אותך כשהיית חוזרת מהעבודה, קורסת על הספה ומדליקה
סיגריה. את צריכה למצוא לך מישהו טוב, שלא תצטרכי להרוג את
עצמך כמוני. תבלי, תטיילי בעולם, תקני לך בגדים, תחיי, לא
כמוני שהייתי צריכה לגדל אותך לבד, לדאוג שלא יחסר לך כלום.
אני זוכרת את עצמי מסרבת להביא לך מים או לעשות לך קצת מסג'
בכתפיים, להביא ציונים טובים, לגמול לך קצת על מה שעשית
בשבילי, לעשות לך קצת נחת. תמיד הרגשתי שכל מה שאעשה בשבילך אף
פעם לא יספיק.
היום יומולדת אימא. אני נכנסת מתחת לשמיכות. לבד. בדיוק כמו
שניבאת לי. מכבה את האור, מדמיינת שיש שם עוגה עם נר ושרה לך.
היום יומולדת. אני כל כך מתגעגעת אליך אימא.