היום בלילה זה קרה,
אני הבנתי באמת מה...
ואולי זו לא הייתה האמת אבל עדיין, אני בכל זאת הבנתי,
והאיש שלידי בוכה וקוראים לו אייל,
ואני יודע למה,
ואני יודע שזה מפחיד וזה גדול עליו וגם עליי,
ואני יודע שמשהו פה השתנה,
ואני יודע שאני חיה,
ואני יודע שאני פה ואני גם שם,
ואני יודע שאני חזק וגם חלש,
ואני יודע שההרים נגמרים איפה שהשמים מתחילים,
ושהרגליים מתחילות בקצה האדמה,
ואני יודע שלנחל יש גם ספירלות קטנות בצבעים,
וגם קצת משולשים סגולים וצהובים,
ואני יודע שיש לי בני דודים,
ואני יודע שיש לי אחים,
ואני יודע שאתם מפספסים,
ושטיפות מטפטפות,
ועשבים הם בכלל לא שוטים,
ושהרוח שוטפת ועוזרת לעלים,
ושכולנו כאן ביחד כמו קבוצת קופים,
וגם המתנחלים וגם הערבים,
ואין לנו באמת שפה,
וההרגלים שלנו הם לא הרגלים,
ואולי הם כן אבל הם לא נכונים,
והשמים הם שק שינה של כוכבים,
ואני אולי קטן ויותר גדול מהחיים,
ואני יודע שאלוהים קיים,
ושאמא הביאה אותי לאוויר העולם,
ושהחיות לא שותות מי עדן בר,
וששינה זה חשוב ולבכות זה מותר,
ושלהיות פה זה בטוח לא להיות שם,
כי שם זה אחר אבל הכל אותו הדבר,
ושהשמש שקעה אל עננה במדבר,
וזרחה מחדש... ברגע אחד,
ושאין רגע, ולא דקה, ולא שנייה,
ואולי אני עוד דף בגמרא...

ואולי אני בכלל טועה...