עוז התאזרו עלים יקרים
כי הנה חלף הקיץ ובא הסתיו
מתיריכם לעזוב ענף וגם גבעול
ולהתעופף כרצונכם למחוזות רחוקים
ולי יתיר כמו השיר
שוב לא להיות צעיר
נשוטט בסימטאות ריקות
בתי קפה כמקלט מפני הקור
יאמצונו אל חיקם ובהם נפגוש
ברנש או שניים משוחחים על אהבה
אכן זו דבר חידה
האם אמת או אגדה
בפינה מתבשם לו משורר
מחפש להטביע משמעות ויופי
משקיף בעצבות מן ועל החרכים
של עולם ריק מלא מילים עקרות
קשה לכתוב שירים
כשאנשים מסתכלים
הוא מבכה את המוות
כדמעות התנין כך שיריו
שוטפים הם את מליחות העצב
מעיניים המזילות שורה ועוד אחת
רק אמת אחת לי בעולם
המוות בא בשביל כולם
והאוהבים בשולחנם
חובקים ידיים ושפתיים
שותים חיש קל האחר לשוכרה
נמסים אל מול הגשם הדופק בחלון
כמו נותרו להם לחיות
עוד כמה שעות ספורות
כה שקועים הם בטירוף
זה בזה מסתבכים לבבותיהם
ונקשרים פזיז בקשרי עבותות
כשברקע מרחפת להט החרב המתהפכת
עזה כמוות האהבה
וקשה כשאול קנאה
עוז התאזרו עלים יקרים
כי גם לקיץ סוף לשוב...
וכשתשכח הרוח
וישכחו המראות
וגם אנחנו נשכח
בתהומות המחשכים
אז ימשיך אור לנצנץ
מתוך נר באפלה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|