יושבת בהייד פארק על גדות הנהר, מול שמש אנגלית ששוקעת.
רוח קרה מרחפת דרכי כמו נוגעת, אבל לא נוגעת.
כרים של דשאים מתמלאים בעלים צהובים, אדומים וחומים
ואדון השמיים מטיח בארץ טיפות מאלפי עננים.

אולי זה השקט של לונדון בסתיו,
אולי זה האור בעינייך
ואולי זה הלב שמרגיש שוב רעב
כי היום יגמר בלעדייך.

הולכת ברחוב בין מיליון חנויות, חולפת על פני תיירים.
המוניות מרהיבות בצבעים והבניינים אפורים.
זוגות מתחבקים בתוך מעילים, מול שמש אנגלית ששוקעת.
הוזה את דמותך מרחפת דרכי כמו נוגעת, אבל לא נוגעת.

אולי זה השקט של לונדון בסתיו,
אולי זה החום של ידייך
ואולי זה כאב של אדם מאוהב
שהיום ישן שוב בלעדייך.

יושבת בתוך רכב תחתית, בדרך לשדה תעופה.
בשמיים קבוצת ציפורים מלווה את דרכי במחול מעופה.
אך מכאן אי אפשר להבחין בשמיים, בשמש אנגלית ששוקעת
ובכל זאת לבי מתמלא בשמחה מאחר ואני כבר יודעת

שאולי זה השקט של לונדון בסתיו,
אולי החיוך על פנייך
ואולי אהבה טהורה מזהב
תלווני בדרך אלייך.